מאמרים – טונגלן 2

אבל ראשית אפתח בקידת כבוד לחמלה הגדולה, שבכוחה להושיע כל חי. ואקוד לרגלי מורי היקרים, קֶן רִינְפּוֹצֶ'ה גֶשֶה לוֹבּסַנְג תַרְצִ'ין, טיבטי שכיהן כראש מנזר סרה מיי, רב אמן בטנטרה בודהיסטית אשר לימד במשך שנים רבות בארה"ב, וגֶשֶה מַייקל רוֹאץ', אמריקאי שהפך לנזיר במסורת הטיבטית, על הלימוד המבורך והמואר שזכיתי לקבל דרכם, ושלו הם הקדישו את כל חייהם. אין די מלים בפי לבטא את עומק הוקרתי ותודתי על לימוד זה שלא יסולא בפז. תקוותי היא להעבירו לכם באופן מלא ונאמן, כמיטב יכולתי.

מדיטציית הטוֹנג לֶן היא אחת מדרכי התרגול היותר ידועות לפיתוח חמלה, והיא אחת המדיטציות היותר מדהימות שיש בנמצא. מבין כל הלימודים הפתוחים (כאלו שאינם מצריכים חניכה מיוחדת), היא אולי העוצמתית ביותר. ועם זאת היא גם מאוד פשוטה.

אך למרות היותה מוכרת היטב, הרבה מהפרטים אודותיה אינם ידועים מחוץ למנזרים הטיבטיים. בסדרת מאמרים זו בכוונתי לתת לקורא לימוד מקיף על מדיטציית הטונג לן שמתבסס על הכתבים הבודהיסטיים הטיבטיים. כתבים אלו היו גנוזים, ואף נמצאו בסכנת הכחדה עקב הכיבוש הסיני. עקב מאמצים של עשרות שנים שהשקיע גשה מייקל רואץ' (ואחרים שבאו בעקבותיו) במיחשוב הכתבים, חלק נכר מהם זמין היום, ומהווה בסיס לסדרה זו.

תרגול מדיטציית הטוֹנג לֶן נשמר בסוד במשך שנים רבות, אולם לאור כוחו הרב להושיע אנשים מסבלם, ואף ממחלות קשות, נכמרו רחמיו של אחד ממורי השושלת, ומזה כמה מאות שנים המדיטציה נלמדת באופן חופשי. אנשים רבים מדווחים על תוצאות יוצאות דופן כתוצאה מתרגול סדיר של המדיטציה הזו, לעתים לא יותר מחמש דקות ביום. בחור אוסטרלי שהכרתי נפגע יום אחד מווירוס נדיר והתעוור כתוצאה מהטיפול היחיד שהיה ידוע עבור הווירוס הזה. בעצתו של הלאמה הוא תרגל גרסה של טונג לן שמתרגלים עושים כאשר הם נוטים למות. בחור זה רואה היום באופן מלא. (גרסה זו של המדיטציה תילמד באחד מפרקי הסדרה).

לתרגול הטונג לן מעלות רבות. המתרגל משיג שקט ושלווה, לבו נפתח לעולם והעולם נפתח אליו. האדם שמתרגל בהתמדה מוצא עצמו מוקף ביותר ויותר אהבה וידידות, ובפחות ופחות עוינות ואלימות. לתרגול יש השפעה חיובית ונכרת על הבריאות הפיזית והנפשית של המתרגל, יחסיו עם בני ביתו וסביבתו הופכים ליותר ויותר הרמוניים, הריכוז והיכולת המנטלית משתפרים, ובהדרגה הוא או היא הופכים לאדם שמח ומאושר יותר. גם הסביבה של אותו אדם תהפוך לכזו, בהדרגה. היכולת הרוחנית תלך ותתעצם, ואדם כזה יתחיל לפגוש מורים שיובילו אותו בדרכו לאושר הנשגב ביותר.

מהו טונג לן?

טונג לן פירושו נתינה ולקיחה. טונג פירושו לתת, ולן פירושו לקחת. בפועל, למרות שמה של המדיטציה, עושים אותה בסדר הפוך – קודם לקיחה ואחר כך נתינה.

מה לוקחים? לוקחים את הכאב של אנשים ושל יצורים, שלנו ושל אחרים. לוקחים כל צורה של סבל, גופני, נפשי, כלכלי, ומצוקה מכל סוג שהוא. לוקחים גם כל סבל עתידי, וכל פוטנציאל לסבל.
ומה נותנים? נותנים כל טוּב וכל מה שטוֹב. כל אושר, כל שפע, החל מאלו שכאן, בעולמנו, וכלה באושר הנשגב והבלתי מתכלה של הישויות הנאורות.

קיימות מספר גרסאות של טונג לן ובהמשך סדרה זו נלמד כמה מהן. ניתן לקחת כאב של מישהו שאתם מכירים (זה יכול להיות כאב של קבוצת אנשים שסובלת) ונלמד גם כיצד לקחת את הכאב שלנו עצמנו.

'כל מה שאני רואה סביבי זה רק מלאכים'

עם כל פרסומה במסורת הטיבטית, הרבה פעמים נלמדת המדיטציה בצורה מסולפת, של לקיחת כאב הזולת אלינו. יש אנשים שמאוד נרתעים מתרגול כזה (ובצדק!) באומרם: 'די לי בצרותי שלי; מה אני צריך עוד כאב של אחרים?'
במדיטציה כפי שהיא נלמדת על פי המסורת האותנטית, לעולם אינכם נשארים עם הכאב. אתם משמידים אותו. אז אל תחששו. אם תעשו את המדיטציה נכון היא לעולם לא תגרום לכם שום תקלה. להפך, התרגול הסדיר יביא ברכה מרובה לכם ולזולתכם. כמובן, במידה ותתרגלו בהתמדה.
הידע שאשתדל להעביר לכם כאן בא ממסורת עתיקה ואותנטית. במשך מאות ואלפי שנים הלכו רבים לאורו של לימוד נפלא זה, וזכו להישגים נשגבים בדרכם הרוחנית. מסיבה זו ראוי הוא כי נקדיש לו מזמננו ותשומת לבנו.
שורשיה של מסורת הטונג לן נעוצים כמובן בלימוד של הבודהא, אך היא פותחה לצורתה הנוכחית בערך בתקופה שבין 800-1,300 לספירה בטיבט, על ידי חלוצי הבודהיזם בארץ זו.
אנשים אלה נקראו קַדַמְפָּה, שפירושו "שומרי המילה הקדושה". הטונג לן היווה חלק מאימון מקיף יותר להתמרת התודעה שנקרא לוֹ ג'וֹנְג. אחד המורים הדגולים במסורת זו נקרא גֶשֶה צֶ'קאוָוה, ומסופר שכאשר שכב על ערש דווי התגודדו סביבו כל תלמידיו כשעצב ממלא את לבם על הפרידה הקרבה ממורם האהוב. גם לבו היה מלא חמלה כלפי תלמידיו שאהב, והוא רצה לתאר בפניהם את שעובר עליו. בעודו מתאמץ לספר בשארית כוחותיו את שעובר עליו בעודו עובר לעולם אחר, אמר: 'אני מנסה לרדת לגיהינום כדי לעזור ליצורים שסובלים שם וכל מה שאני רואה סביבי זה רק מלאכים'.

דילוג קדימה של כמה מאות שנים מביא אותנו אל הפּאנְצֶ'ן לאמה הראשון. הדאלאי לאמה הנוכחי הוא מספר 14 בשושלת של לאמות שהטיבטים מאמינים שכל אחד בה הוא גלגול של קודמו. (יש לזכור שהם כולם נזירים, ואין להם ילדים ביולוגיים). אולם קורה שכאשר הדאלאי לאמה עובר מן העולם, עוברת תקופה עד שנמצא גלגולו הבא ועד שזה מתבגר, בינתיים יש את השושלת של הפאנצ'ן לאמות שמנהיגים את העם. בזמן שהדאלאי לאמה צעיר, הפאנצ'ן לאמה כבר במלוא אונו ולהפך.
הפאנצ'ן לאמה הראשון, צ'וּקִי גיִילְצֶן, היה אחד המורים הגדולים במסורת זו של הטונג לן. הוא חי בין השנים 1570-1662. אומרים עליו שהוא הגיע להארה בגלגול שקדם לגלגול הזה שלו. הוא היה פורה בצורה בלתי רגילה וכתב כתבים חשובים רבים במסורת הבודהיסטית הטיבטית. הוא גם היה משורר מדהים וכתב שירים שרק ישות מוארת יכולה לכתוב. בלימודנו נשתמש בקטע מיצירה חשובה שלו, מנחה ללאמה, שקשור לטונג לן.
מקור נוסף שעליו נסתמך בהמשך הוא מאסטר שנטידווה, חכם גדול זה חי בהודו במאה השמינית בערך, והרבה ללמד את פיתוח החמלה והבודהיצ'יטה.

הדרך המדורגת להארה

מה מקומו של תרגול הטונג לן במסורת הטיבטית בפרט ובדרך הרוחנית בכלל? הבודהיזם הגיע לטיבט מאוחר יחסית (בערך לפני כ-1000 שנה, דהיינו כ-1500 שנה לאחר הבודהא), אבל בגלל הבידוד היחסי של טיבט והתמיכה העקבית של השלטונות, הוא מאוד התפתח שם. מכל הארצות באסיה, טיבט היא הארץ היחידה שבה נשתמרו כל האספקטים השונים שלימד הבודהא, כולל לימודי הסוד.
בין השאר פיתחו חכמי טיבטי מסורת ידועה שנקראת לאם רִים. לאם פירושו דרך. רים פירושו שלבים או צעדים. לאם-רים זו הדרך המדורגת להארה שהטיבטים פיתחו, ואשר מובילה את המתרגל צעד אחר צעד, בצורה מאוד שיטתית ומובנית, מן המקום שבו הוא או היא נמצאים, אל המעמד של ישות מוארת. הכל מבוסס, כמובן, על תורתו של הבודהא ועל מפרשים גדולים שבאו מאוחר יותר.
תורות רוחניות רבות מכילות מרכיבים שונים של הלאם רים. מה שמיוחד בדרך של הלאם רים הוא שהיא נותנת את כל השלבים בדרך להארה מבלי שיחסר אף לא אחד, ובסדר הנכון. וכל זה הודות לגאונותם של כמה מהחכמים המוארים בטיבט. בפרקים הבאים ניתן הסבר על המרכיבים החיוניים של הלאם רים. ובקרוב גם נתחיל לתרגל!

חיינו כאן טובים. לא משנה מה מצב חשבון הבנק שלכם – אם אתם קוראים מילים אלו הרי שטוב לכם בחיים. איננו סובלים ברעב, יש לנו קורת גג מעל ראשנו, הבריאות הפיזית והנפשית סבירה, יש לנו רמה מסוימת של השכלה, וכל אלה מאפשרים לנו פנאי ויכולת לפגוש בלימוד הרוחני. צירוף שכזה, למרות שהוא נראה לנו מובן מאליו, הריהו ברכה נדירה ביותר. ואלו מאתנו ששפר מזלם, מתעוררים בנקודה מסוימת ומתחילים להתבונן ולשאול: "לאן כל זה מוביל?"

האם יכולים אנו להסתמך על השפע ועל ההזדמנות שהעולם החומרי והארצי מציעים לנו? האמת היא שלא. אין שום דבר שהוא ארצי, בין אם זה משפחה, מערכות יחסים, רווחה כלכלית, בריאות, מוניטין או קריירה, שלא יסתיים בשלב מסוים. ייתכן שכבר חוויתם משבר או אבדן באחד מהתחומים הללו. ייתכן שכבר ראיתם שלא ניתן לסמוך על אף אחד מן הדברים האלו שיהיו עמנו מעכשיו ועד עולם. יבוא יום – וייתכן שעבור חלקנו הוא כבר הגיע – שבו מובטח לנו כי נאבד את כל הדברים הללו. אם לא לפני המוות – אז בזמן המוות.

עצם זה שנולדנו, מבטיח שנמות

אבדן זה מובטח מאחר וכל מה שהוזכר מורכב מאנרגיות שמתכלות. אותו דבר שמביא לנו בן/בת-זוג אהוב/ה, הוא בדיוק הדבר שיקח מאיתנו את בן/בת זוג האהוב/ה. אותה האנרגיה שהביאה לנו את השפע, תיקח מאיתנו את השפע. מה שהביא לנו בריאות, יקח מאיתנו בריאות. עצם זה שנולדנו, מבטיח שנמות. זוהי אותה אנרגיה בדיוק.

התפנית היא הצעד הזה שבו אדם חדל לשים את יהבו בדברים חומריים וארציים – עוד טיול ועוד רמונט לבית ועוד מערכת יחסים, ועוד קריירה, ועוד תואר, ועוד כסף, ועוד ועוד ועוד, ופונה אל הדרך הרוחנית. הוא מבין שאין שם ישועה. זה יכול להיות נעים לזמן מה, אבל אין שם ישועה של ממש.
על מצבה בבית קברות בארה"ב כתובות המילים הבאות:

אנא זכור ידידי, העובר לידי:
כמוך היום – כך הייתי אני.
כמוני היום – כך תהיה גם אתה.
התכונן ידידי לבוא בעקבותי!

כרגע עוד לא מתנו ויש לנו רמה כזו או אחרת של רווחה, משאבים, בריאות ומה לא. אבל כל זה ייגמר. וככל שהתובנה הזו חודרת עמוק יותר, אדם נדחף ביתר עוצמה לכיוונה של הדרך הרוחנית.
בכל דרך רוחנית חייב להיות המרכיב של התפנית. בבודהיזם הטיבטי אנחנו אומרים שעד שהתפנית לא מגיעה לסף מסוים, הרי שטרם עלינו ממש על הדרך. כאשר ההבנה של הסבל שלנו עמוקה דיה היא מביאה למעין יחס של סלידה ממצבנו הנוכחי. זה מה שהבודהא לימד. לפעמים מצטייר הרושם שהבודהא דיבר רק על סבל, ושהבודהיזם כולו אודות סבל. אין דבר שרחוק יותר מן האמת. הבודהא אמנם דיבר בהרחבה על כל צורות הסבל, אך את זאת הוא עשה כדי להשיג את הקשבתנו, כי אלו הם דברים שאנו יכולים לאמת באמצעות ניסיון חיינו. אך הוא לא הסתפק בכך. לאחר שהבודהא מתאר את הסבל בחיינו הוא בא ואומר: זה לא נכון שזוהי דרכו של עולם. זוהי דרכו של עולם כל עוד לא נבין מהיכן זה בא. יש מקור לסבל. יש סיבה לסבל, וברגע שמתחילים להבין את הסיבות לסבל ומתחילים להבין את המנגנון שמביא לסבל, אפשר להפוך אותו. הבודהא לא עצר בנקודה זאת. הוא המשיך ולימד את הדרך לחיסולו של הסבל.

הבודהיזם הוא כולו אודות היציאה מן הסבל אל עבר האושר הנשגב של ההארה. זו המטרה, אבל בשביל לצאת מן הסבל, צריך להבין סבל ולפתח סלידה עמוקה מן המצב הפגום הזה. הסלידה הזאת היא שתביא את התפנית, את הרצון לצאת מן הסבל. את היציאה מן הסבל אנו עושים בעזרת תרגול מדיטציה.

תנאים מקדימים לתרגול מדיטציה

מקום המדיטציה ראוי שיהיה מקודש בעיניכם, שכן בסופו של דבר פעילות זו היא שתוציא אתכם ואת כל אהוביכם מן הסבל. נסו לפתח התייחסות מעין זו למקום ולתנאים שיצרתם למדיטציה.

על מה יושבים? ניתן לשבת על כסא או על כרית המונחת על הרצפה, שאיננה רכה מדי או קשה מדי. אם יושבים על כרית, יש לדאוג שיהיה ריפוד לקרסוליים (שטיחון רך או שמיכה מקופלת). למרבית האנשים נוח יותר לשבת כשהקצה האחורי של הכרית מוגבה מעט.

חשוב מאוד לשבת ללא כל תנועה, לכן כדאי למצוא תנוחה נוחה שתאפשר זאת.

במסורת הטיבטית אנו פותחים כל מדיטציה בשלבים מקדימים, שתפקידם לתמוך ולהעצים את המדיטציה ולצבור כלפינו חסד רב.

השלב המקדים הראשון הוא לקבל את חסותן של ישויות מוארות שפיתחו חמלה וחוכמה ויכולות להדריך אותנו בדרכנו (To seek refuge). עלינו לשאוף להשיג חוכמה זו בלבנו ולייחל לפגוש במורים שידריכו אותנו. שכן התובנות שנשיג בסופו של דבר מהתרגול הן הלוא ההגנה האמיתית (והיחידה) שיש לנו. הבנת החוקיות העמוקה של היקום תביא בסופו של דבר לחיסול כל סבל ולהשגת האושר האולטימטיבי.

התרגול

מצאו תנוחה נוחה, ושבו ללא תנועה.

עיינו בהסבר שניתן לעיל על השלב התומך הראשון. חשבו על דמות או דמויות המייצגים עבורכם את התפנית ואת המקלט בדרככם הרוחנית, ולכו אל אותו מקלט. אל אותן ישויות מוארות שרכשו ופיתחו חמלה.

וכעת התמקדו בנשימה.

התמקדו בנקודה הנמצאת בכניסה לנחיריים, ושימו לב לתחושה של מעבר האוויר פנימה והחוצה: הקרירות, הרטט, משך הנשימה, המעברים מנשיפה לשאיפה, וכו'. אל תנסו לשלוט בנשימה, ואל תתפרסו לחלקי גוף אחרים. הישארו ממוקדים בנקודה יחידה, בכניסה לנחיריים.

סיפרו 10 נשימות. במסורת הטיבטית הספירה מתחילה תמיד בנשיפה. נושפים – 1 – ושואפים; נושפים – 2 – ושואפים; נסו כך להגיע ל-10 נשימות.

במידה שדעתכם הוסחה, התחילו לספור מהתחלה.

נסו בהדרגה להגיע למצב שבו דעתכם אינה מוסחת במשך 10 נשימות.

לפני שתקומו ממקומכם צרו תחושת שמחה והכרת תודה על הלימוד שמגיע אליכם, ועל שהקדשתם זמן יקר מחייכם למטרה כל כך חשובה.

בפעם הבאה: המרכיב השני של כל דרך רוחנית – החמלה.

כל האנשים שסביבי, אלה שפחות טוב להם ממני ואלה שיותר טוב להם ממני, אלה שהם יותר חכמים ממני ואלה שהם פחות חכמים ממני, אלה שיותר עשירים ממני ואלה שפחות עשירים ממני – כולם עתידים לסבול, וזוהי עובדה בלתי נמנעת. אם זה לא יקרה להם לפני המוות, זה יקרה להם בזמן המוות.

רק לאחר שאדם מבין באופן עמוק את העניין הזה, ורובנו מצויים ברמה כזו או אחרת של הכחשה, יכול להתפתח בו גם האספקט השני, האספקט של החמלה: שמשמעו שכל דבר שקורה, טוב או רע, אינו קורה רק לי, הוא קורה לכולם.

רק עניין של תרגול

אותה הסלידה שאדם מפתח כלפי הסבל שלו, לאחר שנפקחו עיניו ויש בו אמפתיה לזולת, מפתחת באדם, באופן טבעי, גם סלידה מסבלו של הזולת. אני מחפשת אושר, וגם הם מחפשים אושר. אני מחפשת לברוח מסבל, וכך גם הם. להם יש את אותה הזכות כמו לי להיות מאושרים, וראוי שאני אעמול גם למענם ולמען אושרם.

אנחנו חיים בארץ שמרובים בה, לצערנו, מצבי החירום. כשקורה מצב כזה ומתחילות הסירנות ליבב, קורה אצלנו שינוי. המודעות הזו למוות גורמת לנו לפתוח את לבנו. עכשיו נתחשבן עם השכן, מתי הוא כן עושה רעש ומתי הוא לא, כשאנחנו הולכים כולנו למות?

מתעוררת בנו המודעות לכך שאנו נתונים למרותן של אנרגיות שאין לנו כל שליטה בהן. לא משנה איזו מערכת הגנה משוכללת נבנה, איננו יכולים להבטיח שלא יבוא הטיל שיפגע ישירות בנו או בילדינו.

לכן במצב כזה של חירום אנו מפתחים את המודעות הזאת, אנו מפסיקים להיות קטנוניים או, לפחות, נהיים פחות קטנוניים. אנחנו הופכים להיות יותר פתוחים, יותר חומלים. במצבים כאלה מתעוררת בנו החמלה וזה קורה באופן טבעי. החוכמה היא לשמור אותה בלבנו גם כשזה לא מצב חירום, כי למעשה מה ההבדל בין מצב חירום כשהאזעקות מיבבות, ובין המצב שלנו כרגע? רק הבדל של זמן.

כולנו הולכים אל המוות. וההבדל הוא רק של זמן. הרעיון כאן הוא לא לחיות מתוך פחד מתמיד מהמוות אלא ללמוד לשמור על הפתיחה הזו של הלב ועל החמלה, לפני שיבואו הסירנות או הקטיושות, ואז הן אולי גם לא יבואו, כי התחלנו לתקן את הפגמים האלה שגורמים לנו לחיות במציאות כזו.
וכיצד נביא את עצמנו לפיתוח אותה מודעות? כיצד נוכל ללמוד להיות חומלים כל העת, ולא רק כשקורה אסון? זה עניין של אִימון! וזוהי בדיוק המטרה של מדיטציית הטונג לן. כל אחד מאיתנו, מהמקום שבו הוא נמצא, יכול לטפח ולתרגל את האהבה והחמלה עד לדרגה אינסופית של חמלה, כשל בודהא. זה רק עניין של תרגול, בדיוק כמו

תרגול של כל מיומנות אחרת, נגינה בפסנתר או רכיבה על סוס למשל.

בסיכום ביניים נוכל לומר כי תפנית היא אותה פנייה מהחומר אל הרוח, או מהארצי לרוחני, ואילו חמלה זו התובנה שמה שחל עלי, חל גם על האחרים. שני המרכיבים, תפנית וחמלה, נחוצים אם כך בכל דרך רוחנית ראויה לשמה.

האספקט השלישי של הדרך הרוחנית הוא האספקט של חוכמה. במסורת הבודהיזם הטיבטי אנו קוראים לו "השקפה נכונה". כשאנו אומרים חוכמה, אין זה במובן של להשיג אינפורמציה ולהפוך לאנציקלופדיה מהלכת, אלא במובן של להבין מדוע יש סבל ומדוע יש אושר? מה הסיבות לסבל ומה הסיבות לאושר, ואיך אני יכול/ה להתחיל לשלוט במציאות שלי במקום שהיא תשלוט בי. איך אני יכול/ה להפסיק להיות קורבן של נסיבות ושל אסונות.

כל אחד מאיתנו קיבל גוף מסוים ונולד להורים מסוימים. בבודהיזם הטיבטי אנחנו אומרים שזה לא מקרי. לכל מצב נתון יש סיבות, ואם נבין את הסיבות שהביאו אותי לחיות בגוף שמתבלה, מזדקן, ובסופו של דבר מת, ובאמצע גם מקבל מחלות, נוכל גם לעצור את הסבל.

על פי הבודהיזם לכולנו יש טעות פטאלית בהבנת המציאות. כולנו סבורים שאנו מבינים מה גורם למה, אבל אם נתבונן יותר מקרוב, נראה שלא ייתכן שאנו מבינים נכון. האספקט של החוכמה כולל אם כך רכישת התובנה הנכונה של סיבה ומסוּבב.

מה שנפלא בדרך שאני קיבלתי, זה שיש לימוד מאוד מפורש ומאוד מפורט, מנוסח לפרטי פרטים, שמאפשר לרכוש את ההבנה הזו, דרך מובנית שבסופו של דבר מובילה לחוויה מיסטית.

לשלושת האספקטים שמניתי אנו קוראים 'שלוש הדרכים העיקריות'.

זמננו בחיים אלה מוגבל, ואיננו יכולים לבדוק על בשרנו כל דרך רוחנית שמורים שונים מציעים. התאור שנתנו לעיל מאפשר אם כן לבדוק האם הדרך שמוצעת לנו מכילה את שלושת האספקטים הללו או לא? כל אחד מהם חיוני להצלחת התרגול הרוחני, ואיננו יכולים להסתפק רק בחלקם.

תרגול מדיטציה: טכניקה

תנוחת הישיבה: חשוב לשבת בגב ישר, ושהסנטר יהיה בזווית ישרה לצוואר, לא מורם מדי ולא שמוט. שימו לב לכתפיים שתהיינה מאוזנות, ידיים שתהיינה מוטלות בחיקכם, ימין מעל שמאל, אגודלים נוגעים קלות. ניתן גם להניח אותן על הברכיים. הפה סגור, נינוח. עיניים ניתן לעצום או להחזיקן עצומות למחצה, באופן שאינן ממוקדות בשום דבר. הרפו כל מתח שיש במצח או בפנים.

חשוב ביותר שתוכלו לשבת ללא כל תנועה. השתמשו בכמה כריות שצריך. אם קשה לשבת על הרצפה, אפשר בהחלט לשבת על כסא.

גורמים תומכים במדיטציה

השלב המקדים הראשון הוא ללכת למקלט בדרך הרוחנית: לקבל את חסותן של ישויות מוארות שפיתחו חמלה וחוכמה ויכולות להדריך אותנו בדרכנו, ולשאוף להשיג חכמה זו בלבנו. בסופו של דבר זהו המקלט האולטימטיבי. ההגנה האמיתית שיש לנו תבוא מהבנת החוקיות העמוקה של היקום, כפי שהזכרנו לעיל.

השלב המקדים השני, שמאוד מחזק את המדיטציה, הנו יצירת מוטיבציה של חמלה. זאת ניתן לעשות למשל על ידי כך שתחשבו על אדם שאתם מכירים שמתמודד עם איזשהו קושי. זו יכולה להיות בעיה בריאותית או בעיה נפשית, מנטלית או כספית. האומנם תוכלו לעזור להם על ידי מדיטציה? בוודאי! אבל בכך נדון בזה באחד הפרקים הבאים.

התרגול

נמשיך ונפתח את התנאים התומכים במדיטציה ואת הריכוז.

מצאו תנוחה נוחה, ושבו ללא תנועה.

לכו למקלט בתרגול רוחני, בדרך רוחנית. לכו למקלט לישויות מוארות שרכשו ופיתחו חמלה במידה מדהימה, שפיתחו חוכמה ויכולים להדריך אותנו. לכו למקלט בחכמה ובחמלה שאותם תפתחו אתם בלבכם – שכן אלו הם ההגנה האולטימטיבית.

צרו מוטיבציה של חמלה. חישבו על אדם שאתם מכירים שמתמודד עם איזה קושי, שיש לו איזו בעיה שאתם מודעים לה והנכם רוצים לעזור להם. זו יכולה להיות בעיה בריאותית או בעיה נפשית, מנטלית או כספית, או כל מצוקה שאתם יודעים שיש להם ושהייתם רוצים לעזור להם כאדם יקר ללבכם. אם באים כמה אנשים שאתם נזכרים בהם, תבחרו פשוט באחד מהם.

צרו כוונה לעזור להם. צרו משאלה בלבכם לעזור להם במצוקה שלהם. ועשו את המדיטציה למענם.
וכעת התמקדו בנשימה.

התמקדו בנקודה הנמצאת בכניסה לנחיריים, ושימו לב לתחושה של מעבר האוויר פנימה והחוצה: הקרירות, הרטט, משך הנשימה, המעברים מנשיפה לשאיפה, וכו'. אל תנסו לשלוט בנשימה, ואל תתפרסו לחלקי גוף אחרים. השארו ממוקדים בנקודה יחידה, בכניסה לנחיריים.

סיפרו 10 נשימות. הספירה מתחילה תמיד בנשיפה.

נסו בהדרגה להגיע למצב שבו דעתכם אינה מוסחת במשך 10 נשימות, ואז הוסיפו סט נוסף של 10 נשימות. יהיה נפלא אם תוכלו לבצע שלושה סטים של 10 נשימות כל אחד, ללא הסחת הדעת.
אמרו לעצמכם: אעשה זאת למען האדם שסובל. למענם אתאמץ ואפתח את המדיטציה.

ולפני שתקומו ממקומכם צרו תחושת שמחה והכרת תודה על הלימוד שמגיע אליכם, ועל שהקדשתם זמן יקר מחייכם למטרה כל כך חשובה.

בפרק הבא: הבודהיצ'יטה ולוחם הרוח והנחיות נוספות בתרגול המדיטציה

בודהיצ'יטה זוהי תודעה ששואפת להגיע להארה. אדם בעל תודעה שכזו כבר פיתח תפנית, ובשל ההבנה העמוקה שפיתח לסבל שבקיום הסמסרי, הוא שם את כל יהבו בדרך הרוחנית, בחיפוש הדרך לאושר אולטימטיבי, ובשאיפה להשתחרר מן הסבל. בנוסף לכך, אדם זה גם פיתח חמלה במידה כה רבה שסלידתו מסבלו של הזולת שווה בגודלה לסלידתו מסבלו הוא. אדם כזה גם תופס את אושרו של הזולת כזהה בחשיבותו לאושרו הוא, ולעולם יחפש לעזור לכל מי שסובל.

יש הבדל בין להיות בעל תודעת בודהיצ'יטה ובין להיות אדם טוב

לכולנו יש את הכמיהה הזו עמוק בלבנו, אבל באיזה שהוא שלב, בגיל צעיר, התייאשנו. התייאשנו כי לא ראינו כיצד ניתן לפתור את כל בעיות הרעב, המלחמה והסבל בעולם. בייאושנו עברנו למצב שבו אנו דואגים רק לעצמנו ולקרובים לנו.

הבודהיסטווה, או לוחם הרוח, הוא כינוי לאותו אדם שיש לו תודעת הבודהיצ'יטה. אדם זה פותח את לבו ואומר: 'אני לא רק שואף שהם לא יסבלו, אלא גם אלך ואלמד כל מה שצריך לעשות כדי שהם לא יסבלו. החמלה כל כך בוערת בעצמותיו, שהיא מניעה אותו לשאוף להגיע למצב המואר כדי שיוכל לעזור לכל הברואים.

יש הבדל גדול בין בודהיצ'יטה לחמלה, ויש גם הבדל גדול בין להיות בעל תודעת בודהיצ'יטה ובין להיות אדם טוב. אנחנו פוגשים אנשים טובים שעושים טוב בעולם ועוזרים לזולת, וזה נפלא. זה נחוץ לגמרי ונחוץ להעצים את זה כמה שיותר, אבל זה עוד לא מצב של בודהיצ'יטה. בודהיצ'יטה זוהי רמה של חמלה או אהבה לזולת שהיא יותר גבוהה מכל מה

שמוכר לנו. זהו אדם שלא רק מאכיל רעבים, מגן או מנחם, אלא בו זמנית גם מאמן את עצמו בחוכמה, כלומר מנסה להבין את מקור הסבל. השילוב של החמלה והחוכמה הוא שמביא אותו לרמה הכל כך גבוהה של מחויבות לכל היצורים הסובלים בעולם.
פה ושם, אם התמזל מזלנו (וזה תלוי במידה רבה עד כמה היינו אנו עצמנו טובים בעבר), אנו פוגשים במישהו שפיתח בודהיצ'יטה אמיתית, ואלה אנשים מדהימים. אדם כזה אומר: 'אני לא יודע כרגע איך עוזרים לזולת לחסל כל סבל שיש לו, אבל אני הולך ללמוד את זה'. והם לא מפסיקים עד שהם לומדים לעזור לכל יצור ויצור, ללא יוצא מן הכלל.

אדם שפיתח בודהיצ'יטה אומר בלבו: 'אני חייב להגיע להארה, כי עד שלא אגיע לשם, יהיו יצורים שימשיכו לסבול ואני לא אדע כיצד לעזור להם'. כדי להיות מסוגלים לעזור לכולם וכדי ללמוד איך לעשות את זה, צריך בסופו של דבר לפתח את החוכמה. צריך להכיר את הסבל, וכאן נכנס מרכיב החמלה שהזכרנו לעיל.

מלכת הלב

לחמלה שעליה אנו מדברים, יש למעשה שני מרכיבים: הראשון שבהם נקרא בטיבטית נִינְג-גֶ'ה, ובסנסקריט קַרוּנָה, ופירושו חמלה. נִינְג פירושו לב. גֶ'ה – מלך. כך שחמלה בטיבטית זו "מלכת הלב". מלכת הרגשות שבלבנו זו החמלה.

המרכיב השני נקרא בטיבטית גַ'מְפָּה ובסנסקריט מַאיְטְרִי, שפירושו אהבה. ישנם כל מיני סוגי אהבות, אהבה בין בני זוג, אהבה בין הורים לילדים, אהבה בין ידידים. כל אלו אינם גַ'מְפָּה, אם כי יכול להיות שיש שם גם ג'מפָה. ג'מפּה זו אהבה שהיא לגמרי בלתי מותנית בכלום. זה המצב שבו אנו רוצים לתת לזולת את כל מה שהוא רוצה, ללא שום תנאים, ואף יותר מכך – מבלי לצפות לתמורה.

נסו לרגע להתחבר לתחושה הזו. נסו לתרגל רק ג'מפָּה – לשבת כמה דקות כשרע לכם או כשטוב לכם ולחשוב את המחשבה הזאת: 'הלוואי שלכל אחד יהיה כל מה שטוב לו', ולהתרכז רק במחשבה הזו. אם תעשו זאת בכנות תמצאו שלא משנה כמה אתם מתייסרים ובמה אתם מתייסרים, בהנחה ועשיתם זאת במשך כמה דקות, הלך הרוח שלכם ישתנה. הוא מוכרח להשתנות. זו אנרגיה אחרת. מבחינה אנרגטית זה מביא אתכם למרכז, לערוץ המרכזי. זה ג'מפָּה. אין שם אגו.

בניגוד ל-ג'ם פה, נִינְג גֶ'ה, החמלה, רוצה לקחת מהזולת את כל הסבל וגם את כל הסיבות שיגרמו לו סבל בעתיד, ושהוא נושא עכשיו בתודעתו.

במדיטצית הטונג לן אנו עובדים עם שני המרכיבים הללו – הגַ'מְפָּה והנִינְג גֶ'ה, וכל זאת תוך שימוש בנשימה. זהו מין "טריק" שהלאמות המציאו כדי להכין אותנו לתרגילים המתקדמים יותר שמשלבים גוף, תודעה, נשימה ופראנה. מין דרך תמימה שהיא מאוד חזקה, להכניס אותנו לתרגול מתקדם. אז בואו נעשה מדיטציה.

התרגול

מתי למדוט? רבים אוהבים למדוט מוקדם בבוקר, מייד לאחר ההשכמה. זהו זמן נפלא. חשוב להקצות לתרגול המדיטציה את השעות הכי טובות שלנו, לפני שאכלנו ארוחה דשנה, ולא כאשר אנו מאוד עייפים, שכן אז יקשה עלינו לשמור על עירנות וריכוז. אם אין לכם מקום המוקדש למדיטציה, ואתם עושים זאת בחדר שבו משתמשים שאר בני הבית, נצלו שעת בוקר מוקדמת שאין בה תנועה רבה. דאגו להודיע לבני הבית על כוונתכם להתחיל תרגול מדיטציה, והגיעו להסכם עמם על הזמן השקט שלכם, זמן שבו יעמוד החדר לרשותכם ללא הפרעה. אם שעת הבוקר לא מתאימה לכם, כל שעה שקטה היא טובה. מה שהכי חשוב זו ההתמדה, ושעת היום היא גורם משני.

גורמים תומכים במדיטציה

לפני שנמשיך למנות את השלבים התומכים כסדרם (נחזור לכך בפרקים הבאים) נזכיר כאן את האחרון מבין השלבים התומכים, והוא למעשה מתבצע בסיום המדיטציה. הקדשת זמן לתרגול המדיטציה היא מעשה מאוד מבורך, שכן הוא עוזר לנו לפתח הן את הריכוז והן, במקרה שלפנינו, את החמלה – שתי סגולות שהן חיוניות בדרכנו הרוחנית. ברכה זו אנו רוצים להעצים ככל יכולתנו, שכן רצוננו הוא להיות לעזר לכל הברואים. דרך נפלאה לעשות זאת היא הקדשת הברכה בסיום המדיטציה. הקדשה זו היא אקט של נדיבות ונתינה, ואנו יכולים להקדיש במספר צורות שונות, שאחת מהן מובאת כאן בסיום התרגול. צורות אחרות נפגוש בפרקים הבאים.

מדיטציה לפיתוח חמלה

שימו לב: המדיטציות בפרקים השונים הולכות ובונות את המדיטציה של הטונג לן; בפרק זה ובפרקים הבאים נבנה על הבסיס שהנחנו ונוסיף שלבים מקדימים, שלבים מסיימים, וכן יתר פירוט בגוף המדיטציה.

מצאו תנוחה נוחה, ושבו ללא תנועה.

לכו למקלט בתרגול רוחני, בדרך רוחנית. לכו למקלט אצל ישויות מוארות שרכשו ופיתחו חמלה וחוכמה ויכולים להדריך אותנו. לכו למקלט בתובנות שתשיגו אתם בלבכם – זוהי ההגנה האולטימטיבית שלכם.

צרו מוטיבציה של חמלה – חשבו על אדם שאתם מכירים ושהוא יקר ללבכם, שמתמודד עם איזשהו קושי, ושאתם רוצים לעזור לו. צרו כוונה לעזור. צרו משאלה בלבכם לעזור לאותו אדם במצוקתו.

כעת התמקדו בנקודה הנמצאת בכניסה לנחיריים, ושימו לב לתחושה של מעבר האוויר פנימה והחוצה.
סיפרו 10 נשימות, כאשר הספירה מתחילה תמיד בנשיפה.

נסו בהדרגה להגיע למצב שבו דעתכם אינה מוסחת במשך 10 נשימות, ואם יש לכם זמן, הוסיפו סט נוסף של 10 נשימות. יהיה נפלא אם תוכלו לבצע שלושה סטים של 10 נשימות כל אחד.

כעת התמקדו וראו את האדם היקר ללבכם יושב בחדרו, אולי בקצה מיטתו. תחילה נסו לראות את החדר במדויק עד כמה שאפשר, עם כמה שיותר פרטים – הריהוט, התאורה, הריחות וכו'. כעת ראו שם גם את יקירכם: ראו את הבעת פניהם, את תנוחת גופם, את שפת גופם; ראו את החותם שהותירה בהם הבעיה או המצוקה שאיתה הם מתמודדים.

אמרו לעצמכם: אעשה זאת למען האדם שסובל. למענם אתאמץ ואפתח את המדיטציה.

הישארו לרגע עם ההחלטה הזו, ותנו לה להיטמע עמוק בתודעתכם.

כעת הקדישו את כל הברכה והחסד שיצרתם במאמציכם במדיטציה למען אותו אדם סובל שאת סבלו אתם כל כך משתוקקים לחסל.

לפני שתקומו ממקומכם צרו תחושת שמחה והכרת תודה על הלימוד שמגיע אליכם, ועל שהקדשתם זמן יקר מחייכם למטרה כל כך חשובה.

ועד לפעם הבאה – תרגול נעים!

קיימות שתי שיטות ידועות בספרות הבודהיסטית לפיתוח ואימון תודעת הבודהיצ'יטה הנפלאה הזו. 'שיטת שבעת הצעדים' ו'שיטת החלפת עצמי בזולתי'.

האימון בטונג לן שייך לשיטה השנייה, של החלפת עצמי בזולתי. בשיטה זו יש שלוש רמות, שתפקידן לפתח את יכולתנו לחמול, את יכולת האמפתיה שלנו.

מיהו "אני" ומיהו "זולתי"

ברמה הראשונה אנו מחליפים את העצמי בזולת על ידי שימוש במבט העיניים. מרבית האנשים יעקבו בעיניהם אחר מה שהם רוצים. לכן דרך אחת להתאמן בהחלפת עצמי בזולתי היא לעקוב אחר עיניהם. ללמוד לראות מה הזולת רוצה דרך מעקב אחר מבטו. למשל אם אתם רוקדים במעגל ורואים מישהו שעומד בצד ומעוניין להיכנס למעגל, אתם מזמינים אותו פנימה, כלומר נותנים לעיניים של הזולת להנחות אתכם.

אני תמיד אוהבת לספר על הנזיר ג'מפה, שפירוש שמו אהבה. ג'מפה אוּמן על ידי מוריו בשיטה זו, וכשבאים אנשים חדשים למנזר, ג'מפה מסתכל איך הם שותים את התה שלהם; בלי או עם סוכר, עם חלב או בלי חלב, כוס קטנה, כוס גדולה, חם, בינוני או פושר. הוא לומד בעל פה מה כל אדם אוהב, וכך בדיוק אותו אדם מקבל את התה שלו בפעם הבאה כשהוא בא, מבלי אפילו לבקש. אולי תחשבו שזה מלאכותי, אבל אצל ג'מפה זה הפך לטבע שני. רמה ראשונה זו של "החלפת עצמי בזולתי" היא כביכול יותר נמוכה מן האחרות, אבל אם תתבוננו בה, תראו שהיא בפני עצמה כבר מהווה רמה גבוהה מאד של נתינה.

הרמה השנייה היא החלפת עצמי בזולתי. זוהי רמה יותר מתקדמת. כאן מדובר לא רק בלחפש מה הזולת רוצה ולתת לו את זה, אלא להעדיף בעצמנו את מה שהוא מעדיף. אם למשל אני אוהבת חלון פתוח וחבריי לחדר אוהבים חלון סגור, אני באופן מכוון אעדיף חלון סגור. זה עניין של תרגול, וככל שעושים את זה יותר, החמלה מתפתחת, וזה הופך לטבע שני והאושר הולך וגדל. ברמה השנייה אני נותנת משקל יתר למה שהזולת רוצה לעומת מה שאני רוצה, תוך השתדלות להפוך את זה לטבע שני אצלי. אדם המאומן בכך הוא כבר אדם קדוש.

ברמה השלישית יש טשטוש ומחיקת הקו ביני לזולתי. זה השלב המתקדם ביותר והוא כלל לא קל. בשלב השני יש עדיין אני וזולתי. בשלב השלישי ההפרדה הזו מיטשטשת לחלוטין. הדרך למחוק את הקו הזה היא ללמוד לזהות את ההבחנה שאני עושה במיינד שלי ביני לבין זולתי. הלאמות מלמדים אותנו שהבחנה

זו היא מלאכותית והסיבה שבגללה זה נראה לנו טבעי, זה רק בגלל שההרגל הזה מאוד מאוד מושרש בתודעתנו, ותו לא. ואת מה שמושרש אפשר לשרש.

ומדוע ראוי שנטרח לשרש הרגל זה? בגלל שכל הסבל שלנו בא ממנו. כל הסבל שלנו בא מההיאחזות הזו ב"אני" וב"שלי" לעומת "לא אני" ו"לא שלי". הלאמות אומרים שלמעשה זוהי הדרך היחידה להפסיק את הסבל שלנו: ללמוד לראות את השקר שבהבחנה הזו, וזה לא קל. ומצריך אימון רב.
דרך נוספת להסתכל על כך היא לחשוב שבמקום לטשטש את הקו, אנו משאירים אותו במקומו ומכניסים את כולם פנימה לתוך המעגל שקו זה תוחם. לפעמים זוהי דרך קלה יותר, כי אנשים מאוד אחוזים באגו שלהם. אז פה אנו אומרים: בסדר. תישארו עם האגו, רק תנפחו אותו במובן החיובי, ותכניסו את האחרים פנימה.

אנחנו עושים זאת באופן די טבעי כשיש לנו ילדים קטנים. אמהות עושות את זה עם התינוק שלהן. הן לומדות להאזין לצרכיו ולספק אותם הרבה לפני שהוא מסוגל להגיד להן מה הוא רוצה. הרבה פעמים הן מעדיפות את מה שהתינוק רוצה על פני מה שהן היו רוצות. משום מה, שם זה נראה לנו טבעי ואינסטנקטיבי. גם בעלי חיים עושים את זה. החוכמה היא לא לצמצם את זה לילדים שלנו או למה שאני מגדירה כ"שלי", כי כל עוד אני מגדירה את זה כ"שלי", אני עדיין מקובעת באותה פרדיגמה שבסופו של דבר גורמת לי סבל. הלאמות אומרים שההבחנה הזו בין "אני" ו"לא אני" היא הבחנה מלאכותית לגמרי וככל שמתעמקים יותר בלימוד, כך זוהרת האמת הזאת.

וזהו הקישור שבין החמלה והחכמה. עם התרגול של חמלה באמצעות השיטה של החלפת עצמי בזולתי, מתפתחת בהדרגה תובנה הולכת ומעמיקה ביחס לטבע האולטימטיבי של מיהו "אני" ומיהו "זולתי", דבר המפתח בנו את החכמה. ככל שחכמה זו מתעמקת, כך מתעמקת גם החמלה אל אותו ה"זולת", וזו מצידה שבה ומזינה את החכמה, וחוזר חלילה. בצורה זו אנו עולים על ספירלה מדהימה שהולכת ומרוממת אותנו בדרכנו הרוחנית.

גורמים תומכים במדיטציה

התמדה: זהו הגורם החשוב ביותר בכל התרגול המדיטטיבי. ישיבה סדירה של אפילו 10 דקות ביום עדיפה על ישיבה של שעה, אם שעה זו מתבצעת באופן אקראי. המדיטציה היא אימון שמטרתו לאלף ולמשמע את התודעה שלנו, ולהחזיר אלינו את השליטה בה. תוצאות האימון מצטברות מיום ליום, בדיוק כמו אימון בנגינה, או כל אימון אחר. לא ניתן להתקדם ללא הסדירות.

המורה הרוחני. המורה נותן השראה לתרגולנו, ומהווה בעצם מקור לכל הישג רוחני. להצלחת התרגול אנו רוצים לגייס לעזרתנו כל גורם שאפשר, וראש וראשון בהם הוא המורה הרוחני. הבודהא עצמו אמר לתלמידיו: לאחר שאעבור מן העולם אמשיך ואופיע בפניכם בדמות המורה הרוחני. ועל כן אנו נוהגים להזמינם אלינו בראשית כל תרגול. הם באים לייצג עבורנו את אותן הסגולות הנעלות שאנו שואפים לפתח בקרבנו, ועל כן נזמינם תמיד כדמויות זוהרות ומושלמות, הן מבחינה חיצונית והן מבחינת סגולותיהם.

התרגול

מצאו תנוחה נוחה, ושבו ללא תנועה.

לכו למקלט בתרגול רוחני, בדרך רוחנית. לכו למקלט אצל ישויות מוארות שרכשו ופיתחו חמלה, שפיתחו חוכמה ויכולים להדריך אותנו. לכו למקלט בחכמה ובחמלה שאותם תפתחו אתם בלבכם – שכן אלו הם ההגנות האולטימטיביות.

צרו מוטיבציה של חמלה על ידי כך שתחשבו על אדם שאתם מכירים ושהוא יקר ללבכם, שמתמודד עם איזה קושי, ושהנכם רוצים לעזור לו. צרו כוונה ומשאלה בלבכם לעזור לו במצוקתו.

וכעת התמקדו בנקודה הנמצאת בכניסה לנחיריים, ושימו לב לתחושה של מעבר האוויר פנימה והחוצה. סיפרו 10 נשימות. הספירה מתחילה תמיד בנשיפה. נסו בהדרגה להגיע למצב שבו דעתכם אינה מוסחת במשך 10 נשימות.

וכעת הזמינו אליכם יישות שהיא קדושה עבורכם ומסמלת בשבילכם סגולות רוחניות נעלות. דמות חומלת, חכמה, מפותחת ואוהבת. זה יכול להיות מישהו שאתם מכירים או ששמעתם עליו או עליה, או אפילו דמות דמיונית. הם לא חייבים להיות אנשים שחיים כרגע בינינו. כעת, ראו אותם בדמיונכם יפים וצעירים, ללא תלות בגילם הנוכחי. מושלמים גם חיצונית וגם פנימית, עתירי סגולות נעלות. דמו שגופם עשוי קרני אור זוהרות.

כעת התמקדו באדם היקר לכם שאת סבלו אתם שואפים לחסל. ראו אותו יושב בחדרו, אולי בקצה המיטה. נסו לראות את החדר במדויק עד כמה שאפשר, עם כמה שיותר פרטים. וראו גם אותו שם: ראו את הבעת פניו, את תנוחת גופו, את שפת גופו. ראו את החותם שהותירה בו הבעיה או המצוקה שאיתה הוא מתמודד.

צרו נכונות בלבכם לקחת מממנו את המצוקה ולהיות מוכנים להתחלף עימו. צרו רגש חזק של אהבה וחמלה כלפיו ונכונות לסבול את סבלו ובלבד שהוא לא יאלץ לסבול.

הישארו כמה דקות עם הנכונות הזו, ובחנו את כנות כוונתכם.

כעת הסיטו את הפוקוס לעבר המורה הרוחני שהזמנתם אליכם בתחילה, אותה דמות יפה, מושלמת וקדושה שיושבת לפניכם. בקשו מהם שיבואו ויישארו אתכם, וראו אותם נענים בשמחה להזמנתכם. ראו אותם קטֵנים לגודל אצבעוני ומתרוממים באוויר ונוחתים על קדקדכם, פונים לכיוון שאתם פונים אליו. בלבכם, במרכז החזה שלכם, בתוך תא קטן, הכינו להם כס יפהפה מרופד בפרחים ובכרית קטיפתית. ראו אותם גולשים ברכות ונוחתים על הכרית הזו. הם מאוד שמחים להיות אתכם ואוהבים אתכם עד בלי די. ראו אותם יושבים שם, קורנים, זוהרים, מדיפים ריח ניחוח ולגמרי מוכנים לעזור לכם כפי שנדרש.

וכעת הקדישו את הברכה והחסד שיצרתם במאמציכם במדיטציה למען אותו אדם סובל שאת סבלו אתם כל כך משתוקקים לחסל.

ולפני שתקומו ממקומכם צרו תחושת שמחה והכרת תודה על הלימוד שמגיע אליכם, ועל שהקדשתם זמן יקר מחייכם למטרה כל כך חשובה.

בפעם הבאה: חציו הראשון של הטונג לן – הלקיחה.

בבודהיזם אומרים שכל אחד נולד עם הכמיהה הזאת לעזור. אדם שהגיע להארה הגיע למימוש מושלם של היכולת לעזור לכל ברייה וברייה.

בפרק זה נתמקד בתרגול חלקו הראשון של מדיטציית הטונג לן – לקיחת סבלו של הזולת. זהו החלק של ה"לֶן" מתוך ה"טונג לן", החלק של לקיחת כאבו של הזולת והשמדתו ובאותה הזדמנות השמדת כל מה שגורם לסבלנו אנו – הבורות והאנוכיות שלנו והיעדר החמלה בלבנו. התרגול שיוצג כולל גם את כל השלבים המקדימים והמסיימים שנלמדו בפרקים הקודמים.

לקחת את הכאב: שלבים מקדימים למדיטציה

שבו בנוח. חשוב שיהיה לכם נוח ולא תצטרכו לזוז באמצע. בין אם אתם יושבים על כסא או על כרית, חשוב שהגב יהיה ישר כי המטרה שלנו לעבוד גם על הערוצים הפנימיים האנרגטיים. חשוב גם שהסנטר יהיה בזווית ישרה לצוואר, לא מורם מדי ולא שמוט מדי. שימו לב לכתפיים שתהיינה מאוזנות, ידיים שתהיינה מוטלות בחיקכם, הפה סגור אך לא קפוץ אלא נינוח. עיניים ניתן לעצום או להחזיקן חצי עצומות, בלתי ממוקדות, לא מסתכלות בשום דבר. הרפו כל מתח בפנים.

השלב הראשון הוא לפתח מידה מסוימת של ריכוז ואת זה אנו עושים פשוט על ידי התמקדות בנשימה.

בחרו נקודה בכניסה לנחיריים ושימו לב לתחושה של מעבר האוויר פנימה והחוצה.
סיפרו עשר נשימות – הספירה מתחילה תמיד בנשיפה. נסו להגיע לעשר נשימות ובמידה שדעתכם הוסחה, חיזרו לאחד והתחילו לספור מהתחלה.

כעת לכו למקלט בתרגול רוחני, בדרך הרוחנית. לכו למקלט אצל ישויות מוארות שפיתחו חמלה במידה מדהימה, שפיתחו חוכמה ויכולים

להדריך אותנו. לכו למקלט בחכמה הנשגבה שתפתחו בלבכם.

צרו מוטיבציה של חמלה. חישבו על אדם שאתם מכירים שהוא יקר ללבכם, שמתמודד עם איזה קושי, שיש לו איזו בעיה שאתם מודעים לה והנכם רוצים לעזור לו. זו יכולה להיות כל מצוקה. אם עולים במחשבתכם מספר אנשים, בחרו באחד מהם.

צרו כוונה לעזור להם. צרו משאלה בלבכם לעזור להם במצוקתם.

וכעת, כדי לחזק את המדיטציה ניעזר בישות שהיא קדושה עבורכם – דמות של מורה שמסמלת לכם סגולות נעלות. דמות חומלת, חכמה ואוהבת במידה מאוד מפותחת. זה יכול להיות מישהו שאתם מכירים או שמעתם עליו או אפילו דמות דמיונית. הם לא חייבים להיות אנשים שחיים כרגע בינינו, והם יכולים להיות איש או אישה. כשאתם מדמיינים אותם, עשו אותם יפים וצעירים, בלי קשר לגילם הנוכחי. תנו להם להופיע בפניכם יפהפיים וקורנים. עשו אותם מושלמים גם חיצונית וגם פנימית, עתירי סגולות נעלות. דמו שהם עשויים מקרני אור זוהרות, חסרי משקל.

גוף המדיטציה

חישבו על אותו אדם אדם יקר ללבכם שיש לו בעיה ושאתם רוצים לעזור לו.

דמו את האיש הזה (או האישה או הילד הזה או אפילו בעל חיים) עם כמה שיותר פרטים, בצורה מאוד חיה. נסו לראות איפה הם נמצאים, האם הם עומדים או יושבים, נסו לראות את הבעת פניהם, את הפרטים בחדר שבו הם שוהים, את האור בחדר, את הריהוט, את הלבוש, את שפת הגוף. נסו לראות איך הבעיה שמציקה להם מתבטאת בשפת הגוף שלהם או בהבעת פניהם. ככל שתדמיינו יותר פרטים – כך ייטב.

בזמן שאתם עושים זאת, דמו את עצמכם יושבים מולם; הם לא יכולים לראות אתכם ואתם בלתי נראים עבורם אך אתם רואים אותם.

כעת התמקדו בבעיה שעמה הם מתמודדים וראו את הבעיה הזו כמעין נוזל שחור שמתפרס בכל גופם. מעין זפת שחורה ודביקה שמיוצגת בכל גופם. גם אם הבעיה שלהם מנטלית ולא פיזית, דמו אותה כמין חומר שחור שממלא את גופם.

החליטו שאתם לוקחים מהם את הכאב והמצוקה שלהם, ודמו את הנשימה שלכם כמעין משאבה; דמו שכל שאיפה שלכם שואבת את החומר השחור מגופם ומרכזת אותו בהדרגה, אל עבר לבם, אל עבר מרכז החזה שלהם. קחו מספר נשימות ודמו כיצד עם כל שאיפה החומר עוזב את ההיקף ומתנקז למרכז גופם עד אשר כל החומר מרוכז למעין זית שחור קטן במרכז החזה שלהם, בעוד ששאר הגוף נותר נקי וצח. ודאו שלא נותר שום דבר בקצוות, בקצות האצבעות, בתנוכי האוזניים. נקו את הכל והותירו במרכז החזה כדור שחור קטן.

המשיכו להשתמש בנשימה כמשאבה, אלא שעכשיו עליכם לשאוב את החומר השחור הדביק שבמרכז בית החזה שלהם דרך קנה הנשימה שלהם ודרך האף שלהם, החוצה מחוץ לגופם, עד שהחומר עולה למעלה בצורת זרזיף שחור דק, עוזב את גופם ומתרכז לפני פניהם כענן שחור.

תדרשנה אולי עשר או חמש-עשרה נשימות להוציא את הכל בזרזיף דק.

אתם יושבים אחד מול השני. כל החומר השחור עזב את גופם ונותר תלוי כמעין ענן ביניכם לבינם, ואתם מסבים כעת את הפוקוס אל בית החזה שלכם.

במרכז החזה שלכם דמיינו מעין תא קטן ובתוכו להבה קטנה, אולי בגודל של 2 סנטימטר, בצבע אדום-צהוב. הלהבה הזאת מסמלת את האנוכיות שלכם, את הדאגה הבלתי פוסקת קודם לעצמי ולשלי, ושהיא מקור כל הסבל שלנו. היא גם מסמלת את הבורות שלנו, את אי-ההבנה של המציאות – מאיפה באים כל הדברים שאנו לא מזמינים אלינו. התמקדו באנוכיות הזו וחפשו דוגמאות, כל אחד לעצמו, של האנוכיות שלכם; מתי העדפתם את עצמכם על פני אחרים? מתי הרצון/הדעה/ההרגשה שלכם נראו יותר חשובים מאלו של הזולת? עשו את זה מוחשי עבורכם.

וכעת, שובו וצרו בלבכם את הנכונות לקחת מהם את הכאב על ידי שתיקחו אותו אליכם. עשו זאת בעוד רגע, כשאגיד "עכשיו". ברגע שאתן את הסימן קחו נשימה אחת ארוכה ואת כל הענן השחור שתלוי ביניכם לבין יקירכם שאפו פנימה דרך האף שלכם ואז דרך קנה הנשימה, עד שהכל ייכנס לתוככם ויתרכז ככדור קטן שחור במרכז החזה שלכם, תלוי ומרחף בדיוק מעל הלהבה. לאחר מכן הפילו את הכדור לתוך הלהבה כך שכל החומר השחור ישרף ויתכלה, ועל ידי כך גם הלהבה תיכבה וייוותר רק ענן קטן של עשן לבן שמתנדף ונמוג.

עשו את כל זה בנשימה אחת ארוכה – עכשיו!

כל החומר השחור התכלה וגם הלהבה התכלתה, האנוכיות שלכם נשרפה והכאב שלהם נשרף. לבכם מתמלא באור זהוב, אור טוב, חם, נעים ובהרגשה נפלאה. אל תשמרו שום דבר מהחומר השחור בפנים, ותיהנו מהתחושה הטובה בגופכם.

כעת התבוננו באדם שמולכם וראו אותו מתמלא פתאום בהרגשה הרבה יותר טובה. המצוקה שליוותה אותם במשך הרבה שנים הוסרה מעליהם. ראו כיצד שפת הגוף שלהם מושפעת מכך, אולי יש פתאום חיוך, הנשימה יותר קלה, אולי הגוף מזדקף או משתחרר יותר. ראו עצמכם שמחים ומאושרים במה שעשיתם למענם.

שלבים מסיימים

כעת הסיטו את הפוקוס אל עבר המורה הרוחני שהזמנתם אליכם בהתחלה, אותה דמות יפהפייה, מושלמת וקדושה שיושבת לפניכם. בקשו מהם שיבואו וישארו אתכם, והם נענים בשמחה להזמנתכם. בלבכם, במרכז החזה שלכם, בתוך תא קטן, הכינו להם כס יפהפה מרופד בפרחים ובכרית קטיפתית. ראו אותם גולשים ברכות ונוחתים על הכרית הזו. הם קטנטנים, מושלמים, מאוד שמחים להיות אתכם ואוהבים אתכם עד בלי די. ראו אותם יושבים שם, קורנים, זוהרים, מדיפים ניחוח נעים ולגמרי מוכנים לעזור לכם כפי שנדרש.

היו מודעים לכך שבאמצעות המדיטציה הזו, באמצעות התרגול המחשבתי שעשיתם עכשיו, אספתם רישומים מנטליים שהם מאוד מבורכים, וכאשר הם יבשילו, הם יביאו לכם ברכה גדולה, יותר ממה שאתם יכולים לדמיין כרגע. כמו זרעים שכאשר הם ינבטו, העץ יהיה גדול ונפלא. כדי להעצים את הברכה, מומלץ להקדישה לזולת. קחו את הברכה הזו שהבאתם על עצמכם בעצם המדיטציה הזו, והקדישו אותה לאדם שלפניכם, שאת מצוקתו שאפתם להקל.

לאט, לאט, פקחו את העיניים.

זהו החלק של ה"לֶן" מתוך ה"טונג לן", החלק של לקיחת כאבו של הזולת והשמדתו. ניתן לחזור על תרגול זה עם אותו אדם או עם אדם אחר. כל המרבה, הרי זה משובח. בהמשך נלמד את החלק של הטונג ונלמד כיצד לתרגל הטונג לן גם על עצמנו.

בפרקים הבאים נמשיך ונעמיק את הלימוד על השקפת העולם שעליה מתבסס תרגול החמלה והחכמה, וכן נמשיך בהדרכה על מדיטציה.

ובינתיים, תרגול נעים!

ישנו ציטוט מאוד יפה של חכם בודהיסטי שאומר ש'דקה אחת שבה אדם מסוגל לאהוב אהבת אמת עמוקה, שקולה כנגד מתן של 030 אלף קעריות מנחה'. יש מקומות אחרים בכתבים שבהם הפרופורציה הזו מוגזמת עוד יותר. זה נדיר ביותר שתהיה לנו דקה של אהבה צרופה, גדולה, בלתי מותנית, שאינה מצפה לשום תמורה ושאינה תלויה בדבר. זוהי ברכה עצומה, והזרעים, הרישומים שנותרים בתודעתנו כתוצאה מאפילו דקה אחת של מחשבה כזאת, שלא לדבר על מעשים של אהבה, מביאים המון ברכה לחיינו.

הרישומים המנטליים היותר קשים שאנחנו יכולים לצבור באים כתוצאה מכך שאנו מקנאים, חומדים או מאחלים למישהו משהו רע. גם אם זה נותר רק בגדר מחשבה. כשמחשבה מעין זו מתרחשת בתודעתנו, היא נרשמת על ידה ומותירה בה את רישומה. רישומים אלה אחר כך חוזרים אלינו בצורת סבל בעולמנו.

ההפך מזה נכון ביחס לרישומים מנטליים של אהבה. מחשבה של אהבה יוצרת ומביאה אלינו עולם שאוהב אותנו, עולם שמחייך אלינו. אם תרגלתם כפי שנלמד במאמרים הקודמים בסדרה, ראיתם כמה המדיטציה הזו פשוטה. לא צריך להיות גאון גדול, כל מה שנדרש הוא לתרגל.

אין מחסור באנשים סובלים

ישנו חכם בודהיסטי גדול בשם אַריָה נָגָרג'וּנָה שהחוקרים חלוקים ביניהם לגבי התקופה שבה הוא חי, ויש האומרים שהוא חי כ-800 שנה, ומעריכים שהוא חי בין המאה השניה לעשירית אחרי הספירה. הוא נקרא "הבודהא השני". הוא כתב כתבים עמוקים ויפים על חוכמת הריקות, וביניהם "מחרוזת הפסוקים על דרך האמצע", "שבעים הפסוקים על ריקות", "מכתב לידיד" ועוד. הוא נחשב לאביה של "דרך האמצע" בבודהיזם. כך מתאר אַריָה נגרג'ונה את התוצאות שתופענה אם נתרגל בהתמדה מדיטציה שמפתחת חמלה.

א. נהיה מאושרים כל הזמן. אדם שמתרגל הרבה, אין לו על מה להתעצב, שכן הרישומים שהוא חורט בתודעתו הם רישומים של אהבה וחמלה, וזה מה שחוזר אליו – כי המחשבות שלנו הן גם תוצאות קארמטיות של מה שעשינו בעבר. לכן כשאנחנו מתרגלים חמלה, אפילו על הכרית בעיניים עצומות, כשאף אחד לא רואה ולא שומע, זה מכתיב אחר כך את הלך הרוח שלנו.

ב. רוחות רעות, השפעות שליליות ושאר גורמים מנטליים שמציקים לנו, פשוט יעלמו.

ג. הבודהות, הישויות המוארות והבודהיסטוות – אותן ישויות קדושות שכבר פיתחו בודהיצ'יטה והם בדרך להיות בודהות – יסייעו לאותו אדם. ישויות אלה נמשכות לאדם זה כמו דבורים לדבש. המתיקות הזאת של אהבה וחמלה היא שמושכת אותם.

ד. גם הסביבה תתחיל להשתנות. ולראייה: שימו לב עד כמה גדל בשנים האחרונות הייצוג של העולם הרוחני בעיתונות היומית.

בשביל מדיטציית הטונג לן לא נדרש דבר. כל שעליכם לעשות הוא לשבת על הכרית. אין מחסור באנשים שסובלים, ושיכולים להוות אובייקט למדיטציה שלכם. יש למדיטציה הזאת אפקט עמוק ביותר על התת-מודע שלנו, אותו חלק שאנו לא מודעים לו ושמהווה את רוב התודעה שלנו, 95%.
אם תרגלתם אתנו את המדיטציות עד כה, ואם תתמידו לתרגל בהמשך, תוכלו להיווכח בעצמכם שרק מכך שאתם יושבים על הכרית, ומתעמקים בבעיה של מישהו ומנסים לעזור לו במדיטציה, היכולת הזו מתפתחת במידה רבה, וכתוצאה מכך חייכם ישתנו. מעצם זה שאתם עושים את זה "כאילו", בדמיון, על הכרית, ישתנו חייכם.

כשעושים את תרגול הטונג לן חשוב שלא לעשות הכללות: קחו אדם שאתם מכירים ובעיה ספציפית שאתם מודעים לה והתמידו יום אחר יום במדיטציה.

משך המדיטציה

כמה זמן למדוט? התשובה תלויה לגמרי ביכולת שלכם. לכל אחד מאתנו יש פרק זמן שונה שבו אנו מסוגלים להחזיק מצב של ריכוז. יש לקום לפני שזמן זה אוזל! אם אתם בתחילת הדרך, ייתכן ש-10 דקות טובות זה כל מה שאפשרי בשבילכם כעת. אם תתמידו יתארך זמן זה באופן טבעי. יהיה נפלא אם תוכלו להגיע ל-60 דקות של מדיטציה טובה, ואף יותר. הכל עניין של תרגול!

קידה מנטלית: לאחר שהזמנו אלינו את הדמות הקדושה של הלאמה (ראו פרק 5) אנו שואפים להעצים את יכולתה לברכנו. זאת נעשה על ידי שנתמקד באחת או יותר מתכונותיהן הנשגבות, של חוכמה נשגבה, אהבה נשגבה לכל חי וללא תנאי, חמלה חובקת כל וכן הלאה, ועל ידי כך שנעריץ תכונות אלו של הלאמה. זה בדיוק מה שיזרע זרעים בלבנו לפתח תכונות אלו אצלנו. וזה גם מרווה את המדיטציה בהתפעמות של הלב, ומגייס לעזרתנו חסד רב.

התרגול

בפרק הקודם (פרק 6) התנסינו בחלקו הראשון של הטונג לן – הלקיחה. בפרק זה ובבאים אחריו נמשיך ונתרגל את הלקיחה, עם אותו אדם או עם אנשים אחרים. נחזור ונפרט את השלבים המקדימים והשלבים המסיימים, תוך שאנו משלבים בהדרגה את השלבים המקדימים הנוספים שנלמד בכל פרק. למתרגל המתחיל עשויה רשימה זו להיראות ארוכה. אל דאגה! אין כל רע, בתחילה, להקדיש זמן רב (ואפילו את כל משך המדיטציה) לשלבים המקדימים. הם בעלי חשיבות עצומה. עם התרגול יתקצר משכם, ויתפנה יותר זמן לגוף המדיטציה.

שבו לכם בנוח. חשוב שיהיה לכם נוח ולא תצטרכו לזוז באמצע, וחשוב להקפיד על גו ישר.
(על תנוחת הגוף הנכונה תוכלו לקרוא בפרק 3, ובפרק 6)

שלבים מקדימים

פיתוח ריכוז: כדי לפתח ריכוז נפתח בהתמקדות בנשימה. בחרו נקודה בכניסה לנחיריים ושימו לב לתחושה של מעבר האוויר פנימה והחוצה.

כעת סיפרו עשר נשימות. הספירה מתחילה תמיד בנשיפה. נסו כך להגיע לעשר נשימות ובמידה שדעתכם הוסחה, חיזרו לאחד והתחילו לספור מהתחלה.

הליכה למקלט: לכו בלבכם למקלט בתרגול רוחני, בדרך הרוחנית. לכו למקלט אצל ישויות מוארות שרכשו ופיתחו חמלה וחוכמה מדהימה, ויכולת להדריך אותנו. לכו למקלט בחכמה הנשגבה שתפתחו בלבכם.

יצירת מוטיבציה של חמלה: חישבו על אדם שאתם מכירים שהוא יקר ללבכם, שמתמודד עם קושי: בעיה בריאותית או נפשית, מנטלית או כספית, או כל מצוקה שאתם יודעים שיש להם ושהייתם רוצים לעזור להם עימה. אם באים כמה אנשים שאתם נזכרים בהם, תבחרו פשוט באחד מהם. צרו כוונה לעזור להם. צרו משאלה בלבכם לעזור להם במצוקתם.

הזמנת הלאמה: הזמינו אליכם ישות של מורה רוחני שהיא קדושה בשבילכם. דמות שמסמלת בשבילכם סגולות נעלות של חמלה, חכמה ואהבה. אין הם חייבים להיות אנשים שחיים כרגע בינינו. בדמיונכם, עשו אותם יפים ומושלמים חיצונית ופנימית, עתירי סגולות נעלות. דמו שהם עשויים מקרני אור זוהרות, חסרי משקל.

קידה מנטלית: התמקדו באחת או יותר מתכונותיהם הנשגבות והעריצו בלבכם תכונות אלו.

גוף המדיטציה

בשלב זה אנו מתרגלים את "לקיחת הכאב". חזרו על השלבים כפי שפורטו בפרק 6

שלבים מסיימים

בקשה מהלאמה להישאר אתכם: הסיטו את הפוקוס אל עבר המורה הרוחני שהזמנתם אליכם בתחילה, אותה דמות יפהפיה, מושלמת וקדושה שיושבת לפניכם. בקשו מהם שיבואו וישארו אתכם, וראו אותם נענים בשמחה להזמנתכם. הם קטֵנים ומתרוממים באוויר ונוחתים על קדקדכם בגודל אצבעוני, פונים בכיוון שאתם פונים אליו.

בתוך תא קטן במרכז החזה שלכם, הכינו להם כס יפהפה מרופד בפרחים ובכרית קטיפתית. ראו אותם גולשים ברכות ונוחתים על הכרית הזו. הם קטנטנים, מושלמים, מאוד שמחים להיות אתכם ואוהבים אתכם עד בלי די. ראו אותם יושבים שם, קורנים, זוהרים, מדיפים ריח ניחוח ולגמרי מוכנים לעזור לכם כפי שנדרש.

הקדשה: באמצעות המדיטציה הזו אספתם רישומים מנטליים מאוד מבורכים, וכשהם יבשילו, הם יביאו לכם ברכה גדולה, הרבה מעבר למה שאתם יכולים לדמיין כרגע. הדבר שמעצים את הברכה עוד יותר הוא הקדשתה של המדיטציה לזולת. קחו את הברכה הזו שהבאתם על עצמכם בעצם המדיטציה הזו, והקדישו אותה לאדם שלפניכם, שאת מצוקתו שאפתם להקל.

לאט, לאט, פקחו את העיניים.

בפרק הבא: דיון ביצירתו של הפנצ'ן לאמה הראשון.

הפסוק הראשון שנביא כאן הוא פסוק שהדאלאי לאמה אוהב מאוד לצטט, והוא אומר כך:

אין מי שחפץ לסבול, ולוּ כזית.
אין מי שחש כי שבע מן האושר.
ברכני אם כך לומר לעצמי שאין שום הבדל ביני לבין הזולת –
למדני לשמוח באושרם.

זהו העיקרון הדמוקרטי לפיו כולנו שווים בשאיפה שלנו לאושר ובסלידה שלנו מסבל. אלא שאיננו יודעים כיצד להשיג את האושר המיוחל. והמחבר מציע לנו כאן דרך אימון לשנות מצב זה.

בדרך כלל, כשאנחנו פוגשים מישהו שהשיג משהו שהוא חפץ בו, האינסטינקט שלנו הוא לא לפרגן. בפסוק הזה הפאנצ'ן לאמה מציע לעשות את ההפך: בכל פעם שאתם רואים מישהו כזה, הוא אומר, תשמחו באופן אקטיבי. זהו תרגול שירבה את אושרנו, שכן הוא מהווה תרופת נגד לקנאה ונגעים רוחניים אחרים אשר עוכרים את דעתנו. חלק ניכר מחיינו עובר עלינו בצער, בגעגועים, בכאב, באבל, במחסור, במצוקה. והנה, סופסוף, מישהו קיבל משהו שהוא רצה בו! זהו מאורע נדיר! לכן הוא אומר: עשו זאת כתרגול, ובכל פעם שמישהו מקבל משהו שהוא או היא רוצים ואוהבים, ראו בכך "סיבה למסיבה" גם בשבילכם. גם אם תעבדו רק עם הפסוק הזה, בהתמדה, יופיע שינוי גדול בחייכם.

זאת הבורות
ובפסוק הבא הוא אומר:

עזרני לראות שחולי אנוּש זה של הוקרת עצמי בלבד
הוא המקור לכל הסבל שברצוני למנוע.
ברכני לזהות את האשם נכוחה, ואז ללמוד לתעב,
ולבסוף לנתץ את העצום במזיקים – זה התופס דברים כבעלי טבע משל עצמם.

אל מי פונה הפאנצ'ן לאמה באומרו "ברכני לזהות", "עזרני לראות"? הוא פונה למורֶה או המורָה שלו. אותה דמות שנותנת לנו השראה ועוזרת לנו גם בתרגול המדיטציה. ומדוע הוא מזמין אותה ? מכיוון שכוחנו דל. ומדוע דל כוחנו? כי טרם רכשנו חוכמה, ואנחנו עדיין לא מבינים את המציאות נכוחה. כל עוד קורים לנו דברים שהם מחוץ לשליטתנו הרי זה סימן שטרם הבנו מה גורם למה וכיצד להשיג אושר. זהו בדיוק ההבדל בין סתם חמלה או עשיית טוב בעולם ובין בודהיצ'יטה, אותה עשייה שמלווה בחוכמה. ויש הבדל עצום ביניהן מבחינה קארמית, מבחינת הכוח להוציא אותנו מסבל. ועד שנגיע מספיק רחוק בדרכנו הרוחנית, נגזר עלינו בינתיים לשהות בבורות הזו ובאי-ההבנה הזו, וכוחנו דל לצבור מספיק קרמה להחלץ מן הסבל. ועל כן אנחנו שואפים לגייס אלינו את כוחם של אותם קדושים שהבינו. משום כך פונה המשורר אל הלאמה שלו.

עזרני לראות שחולי אנוּש זה, של הוקרת עצמי בלבד,
הוא המקור לכל הסבל שברצוני למנוע.

כאן הוא אומר דבר מאוד רדיקלי וחשוב. הוא אומר לנו שכל סבל שאני מחפשת למנוע אצלי ואצל זולתי, כל הסבל כולו, בא מהוקרת עצמי בלבד. זהו החולי האנוּש וזהו שורש הרע. ואם נאתר את זה ונלמד לחסל את זה באמצעות תרגול – כל הסבל הזה יימנע.

וזה לא עניין קטן בכלל, כי אנחנו מותנים להוקיר את עצמנו מרגע שבאנו לעולם. בנקודה זו אתם עשויים לבוא ולהקשות: מה זאת אומרת? אז מאיפה באים הטילים? מאיפה בא הבוס שצורח עלי? מהוקרת עצמי? כן! אומר הפאנצ'ן לאמה. עד שלא נבין את החולי האנוש הנ"ל לא נבין מהיכן הם באים. וכל עוד לא הבנו מהיכן הם באים, אנחנו נאלצים להגיב לדברים שאותם אין אנו מבינים ועל כן אנחנו נידונים לכישלון; תגובותינו ומעשינו מביאים אלינו בדיוק את אותם הדברים שמהם שאפנו להפטר.

ברכני לזהות את האשם נכוחה, ואז ללמוד לתעב,
ולבסוף לנתץ את העצום במזיקים…

ומי זה העצום במזיקים? איפה נמצא אותו? לדברי הפאנצ'ן לאמה אין מה לחפש אותו מחוץ לנו. לעולם לא נמצא אותו שם. העצום במזיקים הוא אותו אספקט בתוך תודעתנו התופס דברים כבעלי טבע משל עצמם. ומהו אותו אספקט בתודעתנו התופס דברים כבעלי טבע משל עצמם?

נניח שבא מישהו ומטיח בנו עלבון, אשמת שווא על משהו שמעולם לא עשינו, ועוד בפומבי. מה תהיה התגובה הראשונה, האינסטנקטיבית שלנו? במרבית המקרים להתגונן, להיאבק ואולי להחזיר מכה על מכה ולהכריז על צדקתנו ברבים. התגובה האינסטינקטיבית שלנו תהיה לראות באדם זה מקור לסבלנו, ועל כן נעשה נסיונות לרסנו או לסלקו מעל פנינו.

ומה אומר לנו הפאנצ'ן לאמה בפסוק שלפנינו? הוא אומר שהסיבה למצוקה שלי בשעה שמישהו פוגע בי היא לא שם. על פי דבריו, הסיבה שאני סובלת היא מפני שאני מייחסת להם טבע עצמי כזה או אחר, כאילו שהעלבון בא מהם. והוא אומר עוד יותר מזה: לא היה ולא נברא! לא יכול להיות שאותו אדם שמעליב אותי ופוגע בי הוא אדם פוגע או בלתי נעים מצד עצמו. אין דבר כזה. האופן הזה שבו אנו תופסים דברים או אנשים או תופעות כבעלי טבע משל עצמם, הוא הוא האיום והעצום שבמזיקים. זאת הבורות.

מאד ייתכן שבנקודה זו רב הסתום על הנגלה. אל יאוש, זהו נושא עמוק ביותר. אני מזמינה אתכם לעיין ברעיונות אלו עד לפרק הבא, שם נמשיך ללבנם בעזרת חכמתו של הפאנצ'ן לאמה.

מדיטציה

עריכת שולחן מנחה: התרגול המדיטטיבי מטרתו להביא, בסופו של דבר, לתמורה משמעותית בתודעתנו. אנו שואפים ליצור תודעה טהורה, שיש ביכולתה לאהוב ולחמול כפי שעושות זאת הישויות הנאורות. אחד הדברים שתומכים בכך הוא עריכת שולחן מנחה לאותן ישויות נאורות שמנחות את דרכנו ובאות אלינו בדמות מורים הנותנים הנחייה ולימוד רוחני. על שולחן שכזה נניח ייצוג של אותן דמויות הנותנות השראה בדרכנו, והן יכולות לבוא מכל מסורת שקרובה ללבכם. על מנת לעזור ביצירת רגש של הערכה והוקרה, ולהפוך את התרגול לאישי וקרוב ללבנו, אנו נוהגים לשים מנחה בפני הייצוג שבחרנו: חפץ נאה, קעריות מנחה, נר, פרחים, וכו'. הכל בסידור נאה ואסתטי. זכרו: זוהי המדיטציה שלכם!

שלבים מקדימים למדיטציה:
מנחה מנטלית: לאחר שהזמנו אלינו את הדמות הקדושה של הלאמה, ולאחר שקדנו לה ברוחנו, יש דרך נוספת להעצים את ברכתם. כוחם של המורים הרוחניים לברכנו ולהנחותנו בדרך בא מאתנו! ככל שאנו הולכים ובמכוון מעצימים אותם, כך אנו שותלים יותר ויותר זרעים בתודעתנו לראותם הולכים ומעצימים אותנו ומנחים אותנו בדרכנו. כך שאם קודם ערכנו שולחן מנחה בפועל, הרי שבשלב זה אנו מגישים להם מנחה בעיני רוחנו. מה נגיש? כל דבר יפה שיענג את חושיהם, זו אפשרות אחת. חפץ יפה, שקיעת שמש יפה, צלילים וריחות נעימים, פרחים, קטורת, בגד נאה – כיד הדמיון השורה עליכם. תנו הרבה, תנו בשפע – זה זורע זרעים לשפע בחייכם. ודאגו גם לערוך ולהגיש מנחתכם כיאות. לבסוף, ראו את דמות המורה מקבלת את מנחתכם ברצון, ושמחה בה. זוהי, בסופו של דבר, המדיטציה שלכם, ובה המורה תמיד מאושר לקבל את מנחתכם!

התרגול
שבו בנוח, ללא תזוזה, והקפידו על גו ישר.

שלבים מקדימים:

פיתוח ריכוז: התמקדו בנקודה בכניסה לנחיריים, ושימו לב לתחושה של מעבר האוויר פנימה והחוצה. סיפרו עשר נשימות, החל בנשיפה. במידה שדעתכם הוסחה, התחילו לספור מהתחלה.

הליכה למקלט: לכו בלבכם למקלט בתרגול רוחני, בדרך הרוחנית. לכו למקלט לישויות מוארות שרכשו ופיתחו חמלה וחוכמה מדהימה, ויכולת להדריך אותנו. לכו למקלט בחכמה הנשגבה שתפתחו בלבכם.
צרו מוטיבציה של חמלה: חישבו על אדם שמוכר ויקר ללבכם, שמתמודד עם קושי, ושהנכם רוצים לעזור לו. צרו כוונה בלבכם לעזור להם במצוקתם.

הזמנת הלאמה: הזמינו אליכם ישות קדושה, שמסמלת בשבילכם סגולות נעלות של חמלה, חוכמה ואהבה. בדמיונכם, עשו אותם יפהפיים וצעירים, מושלמים חיצונית ופנימית, עתירי סגולות נעלות. דמו שהם עשויים מקרני אור זוהרות, חסרי משקל.

קידה מנטלית: התמקדו באחת או יותר מתכונותיהם הנשגבות, של חכמה נשגבה, אהבה נשגבה לכל חי וללא תנאי, חמלה חובקת כל, וכו', והעריצו בלבכם תכונות אלו של הלאמה.

מנחה מנטלית: הגישו למורה מנחה שתענג את חושיהם: דבר יפה, שקיעת שמש, צלילים וריחות נעימים, פרחים, קטורת, בגד נאה – כיד הדמיון השורה עליכם. תנו בשפע, ודאגו לערוך ולהגיש מנחתכם כיאות. ראו את דמות המורה מקבלת את מנחתכם ברצון!

גוף המדיטציה: שלבים מסיימים
חזרו כאן על "לקיחת כאב" כפי שפורט בפרק 6

בקשו מהלאמה להישאר אתכם: התמקדו שוב בדמות הלאמה. בקשו מהם שיבואו וישארו אתכם, וראו אותם נענים בשמחה להזמנתכם. הם קטֵנים ומתרוממים באוויר ונוחתים על קדקדכם בגודל אצבעוני, פונים בכיוון שאתם פונים, גולשים ברכות ונוחתים על הכרית קטיפתית שבלבכם. ראו אותם יושבים שם, קורנים, זוהרים, מאוד שמחים להיות אתכם ואוהבים אתכם עד בלי די, מוכנים לעזור לכם כפי שנדרש.

הקדשה: הקדישו את הברכה שהבאתם על עצמכם בעצם המדיטציה הזו לאדם שלפניכם, שאת מצוקתו שאפתם להקל.

לאט, לאט, פקחו את העיניים.

בפעם הבאה: ישויות עליונות

עבור אנשים אלו האובייקטים נתפסים כחיצוניים להם, בלתי קשורים אליהם, על כל תכונותיהם, מעלותיהם, חסרונותיהם וזהויותיהם. מי הם האנשים האלה שרואים כך את העולם? רובנו.

צוּר טוֹנְג

מקום של חוויה ישירה

ישנו מיעוט קטן, אפילו זעיר, של אנשים שנקראים בטיבטית פַּקְפָּה ובסנסקריט Arya – אַרְיָה, שרואה את המציאות באופן אחר. (למעשה זוהי אותה המילה שהנאצים השתמשו בה בצורה מסולפת כדי לתאר את הגזע הארי. המלה אַרְיָה פירושה בסנסקריט "אדם עליון", אך אין לכך שום קשר לגזע! זהו אדם שהוא עליון מבחינה רוחנית).

אנשים אלה פיתחו את החוכמה שלהם למידה מושלמת, והם יכולים להגיע למקום של חוויה ישירה, לא אינטלקטואלית, לא נרכשת, שבה הם רואים באופן ישיר כיצד הם משליכים את המציאות מתוך תודעתם. הם מסוגלים לראות זאת ישירות, כמו שאתם רואים כעת ישירות מילים אלו. אנשים אלו רואים באופן ישיר איך כל דבר ודבר במציאות שלהם בא מהם, ושאין מקום אחר שממנו הוא יכול לבוא.
פַּקְפָּה

הכל מוקלט

התפיסה שלנו את האובייקטים כבאים מחוץ לנו מסבירה "איך" הם הופיעו, אך אינה מספקת את הסיבה להופעתם. סיבה זו היא פנימית, ובאה מקארמה. כולנו משליכים באופן זה את המציאות, מתוך הקארמה שלנו, אלא שהאנשים הפשוטים, ה"צור טונג", לא רואים זאת, ואילו האַרְיוֹת רואים.

בפרק הקודם הזכרנו כיצד כל דבר שאני אומרת, עושה וחושבת, משאיר רישום קארמי בזרם התודעה שלי. זרם התודעה שלי הוא כמו מצלמת וידיאו שלא מפספסת דבר, כך שגם אם שכחתי מה חשבתי היום בשעה שמונה בבוקר, הווידאוטייפ שלי לא שוכח. כל דבר נרשם. בסיום הפעולה, האמירה או המחשבה, נשאר רישום קארמי בזרם התודעה שלי, כמו חריטה על הטייפ.

כמה רישומים כאלה יש? בספרות הבודהיסטית נאמר שבכל אצבע צרידה יש 64 כאלה. כמו תמונות המרכיבות סרט קולנוע. הרישומים הללו באים במהירות עצומה ומקורם בכל עשייה, דיבור ואפילו בכל מחשבה. התודעה שלנו היא שמצרפת אותם ויוצרת סביבם "סיפור", ונותנת להם משמעות.

יתרה מכך: רישומים אלו באים עם גוון. אם אמרתי למישהו משהו מתוך רצון לשמחו, הרי שהכוונה שלי לשמחו כלולה ברישום הזה. לחילופין, אם באתי מתוך כוונה לבקר אותו, גם אם לא אומר מילים מבקרות, הכוונה תהיה כלולה ברישום. והרישומים האלה יושבים להם שם בטייפ הזה והולכים לתת-מודע. את הרוב המכריע איננו זוכרים, אבל התת-מודע שלנו לא שוכח. רק במודע שכחנו. הרישומים הללו נכנסים למעין אינקובטור ויושבים שם, דוגרים וצוברים עוצמה ואנרגיה.

תיאור זה דומה לזרעים של עץ שנופלים לקרקע ומחכים לתנאים נאותים וכשהללו מופיעים (לחות, אור וכו') מתרחשת נביטה. באופן דומה, כאשר הזרעים הקארמיים, הרישומים, נובטים, קורה משהו בעולם שלי. מופיעה חוויה.

יתרה מכך: הדבר שמבשיל, לגמרי דומה באופיו לדבר שנזרע. מזרע עץ לימון יוצא עץ לימון ולא יכול לצאת עץ תמר. ועוד דבר: בדיוק כפי שבטבע יש פער זמן בין הזריעה לנביטה, בין הזרע והעץ – כך תמיד יש פער זמן בהבשלה הקארמית. וזו גם הטרגדיה שלנו, כי אנו לא מודעים לפער הזמן הזה ואנחנו לא מקשרים את ההבשלה עם הזרע שזרענו בתודעתנו. אנחנו לא יודעים מדוע פגעו בי דווקא עכשיו.

החוקיות של הקארמה אומרת שאם ברגע זה בא אדם וצורח עלי או מלבין את פני ברבים, זה בגלל שאני זרעתי בדיוק את אותו הזרע בעבר, ולאו דווקא כלפי אותו אדם. זה יכול היה להיות מקום אחר, נסיבות אחרות, אנשים אחרים, זמנים אחרים ואפילו גלגול אחר, אבל מוכרח להיות זרע כדי שיבוא הפרי, וההבשלה הזו היא פרי שאני זרעתי. אלא שבבורתנו איננו מבינים את התהליך, ואנחנו מייחסים לאותו אדם שמלבין את פני תכונה של להיות אדם גס רוח או עצבני או מה שזה לא יהיה; אני מייחסת לו תכונות משלו. אני חושבת שהדברים הם כך או אחרת מצד עצמם. (כל זה חל, כמובן, גם על חוויות חיוביות). אני חושבת על אדם מסוים כעל אדם חומל, על אחר כעל אדם אוהב, ועל השלישי – כגס רוח. אני מייחסת תכונות לדברים, לאנשים, ולכל דבר בעצם.

שורש הסבל

הפאנצ'ן לאמה אומר:

ברכני לזהות את האשם נכוחה, ואז ללמוד לתעב,
ולבסוף לנתץ את העצום במזיקים – זה התופס דברים כבעלי טבע משל עצמם.

כלומר, העובדה שאני מייחסת את הקיום העצמי הזה לדברים, ומייחסת להם תכונות כאלה או אחרות,, זה שורש כל הסבל שלי. מדוע? בגלל שזוהי תפיסה שגויה! שכן הכל בא ממני, וזה מה שהארייָה, או הפַּקְפָּה מבין כל כך ברור. הכל בא מזרעים שאני זרעתי. חלף הזמן ונוצרו התנאים, הזרעים האלה צברו אנרגיה, ומה שאני עצמי זרעתי פשוט חוזר אלי.

לתובנה זו יש משמעות מאוד מרחיקת לכת. היא אומרת, בין השאר, שאין לאדם שפוגע בי שום טבע משל עצמו להיות פוגע. אין לו ולא יכול להיות לו.

ראייה לכך היא העובדה שאדם שלישי יכול לראות את "האדם הפוגע" באור אחר לגמרי, משום שעבורו מבשילים זרעים קרמיים שונים לחלוטין. זאת החוכמה שעליה אנחנו מדברים. זאת ההשקפה שאנחנו שואפים לפתח, כי ברגע שהחוכמה הזאת מופנמת אצלנו, כל תגובה שיש לנו משתנה – כל עולמנו מתחיל לעבור תמורה.

המדיטציה

התייחסות מנטלית:
שלבים מקדימים למדיטציה:
ווידוי. כל מי שניסה אי פעם למדוט ברצינות יגלה חיש קל שכל עוד יש דבר המעיב על המצפון, דבר זה יהווה מכשול למדיטציה. מטרת שלב זה היא לסלק מכשולים מעין אלו, על ידי התבוננות פנימית והתוודות. וידוי מעין זה המלווה בחרטה על המעשה והחלטה לחדול ממנו, כוחו רב בטיהור התודעה לפני מדיטציה.

התרגול
נמשיך ונתרגל את הלקיחה ונבנה את השלבים המקדימים. פרקים קודמים מכילים פירוט על אותם השלבים שכבר נלמדו. מומלץ בתחילה להקדיש יותר זמן לשלבים המקדימים – הם יוצרים בסיס נפלא להצלחת המדיטציה.

שבו בנוח, ללא תזוזה, והקפידו על גו ישר.

פיתוח ריכוז: התמקדו בנקודה בכניסה לנחיריים, ושימו לב לתחושה של מעבר האוויר פנימה והחוצה. סיפרו עשר נשימות, החל בנשיפה. במידה שדעתכם הוסחה, התחילו לספור מהתחלה.

הליכה למקלט: לכו בלבכם למקלט בתרגול רוחני, בדרך הרוחנית. לכו למקלט לישויות מוארות שרכשו ופיתחו חמלה וחוכמה מדהימה, ויכולת להדריך אותנו. לכו למקלט בחכמה הנשגבה שתפתחו בלבכם.
צרו מוטיבציה של חמלה: חישבו על אדם שמוכר ויקר ללבכם, שמתמודד עם קושי, ושהנכם רוצים לעזור לו. צרו כוונה בלבכם לעזור להם במצוקתם.

הזמנת הלאמה: הזמינו אליכם ישות קדושה, שמסמלת בשבילכם סגולות נעלות של חמלה, חכמה ואהבה. בדמיונכם, עשו אותם יפהפיים וצעירים, מושלמים חיצונית ופנימית, עתירי סגולות נעלות. דמו שהם עשויים מקרני אור זוהרות, חסרי משקל.

קידה מנטלית: התמקדו באחת או יותר מתכונותיהם הנשגבות, של חכמה נשגבה, אהבה נשגבה לכל חי וללא תנאי, חמלה חובקת כל, וכו', והעריצו בלבכם תכונות אלו של הלאמה.

מנחה מנטלית: הגישו למורה מנחה שתענג את חושיהם: דבר יפה, שקיעת שמש, צלילים וריחות נעימים, פרחים, קטורת, בגד נאה – כיד הדמיון השורה עליכם. תנו בשפע, ודאגו לערוך ולהגיש מנחתכם כיאות. ראו את דמות המורה מקבלת את מנחתכם ברצון!

ווידוי: חשבו על דבר מה שעשיתם, אמרתם, או אפילו חשבתם בלבכם, ושאינכם גאים בו. דבר שהיה בו משום פגיעה בזולת, ולו במחשבה. התוודו על דבר זה כעת, בפני דמות הלאמה הקדושה, וסלקו זאת מתודעתכם..

גוף המדיטציה

חיזרו שוב על "לקיחת כאב" כפי שפורט בפרק 6.

שלבים מסיימים:

בקשו מהלאמה להישאר אתכם: התמקדו בדמות הלאמה. בקשו מהם שיבואו אליכם, וראו אותם נענים בשמחה. הם קטֵנים ומתרוממים באויר ונוחתים על קדקדכם, פונים בכיוון שאתם פונים, גולשים ברכות אל הכרית הקטיפתית שבלבכם. הם יושבים שם, קורנים, זוהרים, מאוד שמחים להיות אתכם ואוהבים אתכם עד בלי די, מוכנים לעזור לכם כפי שנדרש.

הקדשה: הקדישו את הברכה שהבאתם על עצמכם בעצם המדיטציה הזו לאדם שלפניכם, שאת מצוקתו שאפתם להקל.

לאט, לאט, פקחו את העיניים.

אנשים שהפנימו את התובנה הזו, שכל מה שקורה לנו בחיים האלה מקורו בזרעים שאנחנו זרענו בחיים אלו או בחיים קודמים, גם אם טרם הגיעו למדרגה הנעלה של הפַּקְפָּה, כל עולמם משתנה. כל התגובות שלהם כלפי מציאות תהיינה שונות לגמרי.

אם האדם הפוגע בי נתפס כרע מצד עצמו, ובעל תכונה להיות גס רוח או רע, הרי שבדרך כלל אגיב על ידי החזרת עלבון או ביקורת, או אפילו אם לא אומר דבר, עדיין אבקר אותו במחשבתי ובלבי. ובעשותי כך אני זורעת זרע מושלם אשר, לכשיבשיל, יביא את הפגיעה הבאה.

ברגע שאני מבינה שאין לדברים, כולל האנשים שפוגעים בי, שום טבע עצמי, ושאני זו שמשליכה עליהם תכונות כאלה או אחרות בשעה שמבשילים הזרעים הקארמיים שזרעתי בעבר וכופים עלי ראייה מסויימת, הרי שהבנה זו תביא בהדרגה לשינוי בהרגלי התגובה שלי, וחיי ישתנו מן הקצה אל הקצה.
כאשר זרע קארמי מבשיל, חוזר אלי מה שזרעתי בעבר, ובו בזמן הקארמה הזו מתכלה. בדיוק כפי שמתכלה הזרע בטבע כאשר הוא הופך לנבט. במעשיי זרעתי וצברתי קארמה, וכאשר היא מבשילה, האנרגיה שבה התכלתה. בעצם זה שצעקו עלי התכלתה הקארמה שזרעתי כשצעקתי אני בעבר.

אם את כל זה אני מבינה, מהו הדבר ההגיוני לעשות במצב שבו למשל צועקים עלי? ראשית לא אחזיר. אשתוק ולא אצעק בחזרה. זה המינימום. האדם שמבין היטב את פעולתה של הקארמה והפנים הבנה זו היטב אל קרבו, לעולם לא ישיב מכה על מכה, כעס על כעס, בקורת על בקורת, וכן הלאה, שכן אלו בדיוק התגובות שמבטיחות את סבלו בעתיד! להפך: אדם זה מבין היטב שבעצם העובדה שפגעו בו התכלתה קארמה שלילית, ובאופן פרדוקסלי האדם שפגע בו – בעצם עזר לו! עכשיו, אם יצליח לרסן את מעשיו ומחשבותיו ולא ישיב להם כגמולם, הרי שבהדרגה, מיטהר עולמו מן הרע.

אין לנו כל שליטה על ההווה!

על פי הבודהיזם, הסיבה שאנו ממשיכים לסבול היא משום שלא הבנו לעומק את החוקיות הקארמית, את האופן שבו הדברים באים לידי קיום בעולמנו, מה שנקרא בבודהיזם "התהוות מותנית". בשל אי הבנה זו יש לנו תגובות אינסטינקטיביות שהן שגויות, ואשר גורמות לנו להמשיך ולצבור את הסיבות לסבל. הפָּאקְפּוֹת, אותן ישויות עליונות, מבינים את כל זה ברמה מאד עמוקה, מאחר שראו אמת זו בחוויה ישירה, במדיטציה עמוקה. הבנה עמוקה זו מעניקה להם תודעה חדה כלהב היהלום המסוגלת להבקיע דרך הבורות, נותנת בידיהם כלי מדהים לחסל את סבלם, ומביאה אותם, בסופו של דבר, לנירוונה.

למן הרגע שאדם משיג את התובנה הזאת בצורה עמוקה, ועד שיראה שינוי בחייו, צפויה תקופת ביניים, שבה הקארמות הישנות ממשיכות להבשיל, וקצב הצבירה של קארמות שליליות יורד באופן דרסטי. ולמרות שעדיין מופיעה מידה מסויימת של סבל, הפקפה יודע שהסבל הולך ומסתיים.

לא רק שהפקפות מפסיקים לזרוע זרעים קארמיים שליליים, אלא שהם גם מתחילים לזרוע כמות רבה של זרעים מבורכים אשר עם נביטתם יביאו אושר רב. היותם מודעים לתהליך, ותובנתם העמוקה, הופכים את הפקפות לאנשים חסרי כל פחד!

לאן מובילה תובנה זו? מעבר לכל מה שנוכל להשיג בדמיון. התובנה של הפקפה לתוך טבעה האולטימטיבי של המציאות תביא בסופו של דבר, לאחר אימון נוסף, להארה המלאה של הבודהא: גוף זוהר ומדהים, עשוי אור, ותודעה כל-יודעת, חמלה עצומה כלפי כל הברואים ויכולת לעזור לכל.
תרגול הטונג לן מבוסס כולו בהבנה זו של חוקיות הקארמה ולכן מהווה תרופת נגד לדברים שאנו שונאים, ומביא לנו אושר. אנו שונאים להיות במצוקה, אנו שונאים שלא עוזרים לנו כשאנו צריכים,

אנו שונאים להיות במחסור, אנו שונאים להיות חולים. הטונג לן הוא אמצעי להפוך את את כל זה. במדיטציית הטונג לן אנחנו לוקחים מהזולת את כאבו ונותנים לו אושר, ובכך זורעים זרעים שיסייעו לנו להיפטר מכאבנו אנו ולמצוא אושר בעצמנו.

זה כל הסוד. זה כמעט טריוויאלי, וזה כל כך הפוך לאינסטינקט שלנו! זה לגמרי הפוך ממה שאמא אמרה לנו. האינסטינקט שלנו אומר, למשל: עכשיו רע לי אז אני אלך ואדאג לעצמי ואעשה לעצמי כוס תה. לפי החוכמה הבודהיסטית – אם עכשיו רע לי, אז אני צריכה לעשות כוס תה למישהו אחר שאולי צריך אותה!

קל להקשות כאן ולומר: לפעמים אני עושה לעצמי כוס תה וזה עוזר, ואני מרגישה קצת יותר טוב. הפקפה שמבין את הסיבתיות הקארמית יאמר: אם את מרגישה קצת יותר טוב, זה בגלל שעזרת למישהו בעבר, וזרע קארמי זה מבשיל כעת. כוס התה היא רק האופן שבו קארמה זו מבשילה, אך אין היא, מצדה היא, מהווה גורם ישיר להרגשה הטובה. אין קשר ישיר בין כוס התה וההרגשה הטובה. ולראייה: יש אנשים ששותים כוס תה ונהנים ממנה, ואחרים לא, ואף עלולים לקבל כווייה. כך שאין לכוס התה התכונה להיות מרגיעה מצידה היא!

חשוב לזכור שאחד הכללים החשובים של קארמה הוא שתמיד יש פער זמן בין הסיבה לתוצאה, בין הזרע לעץ. התוצאה איננה בו-זמנית לסיבה. וזאת השגיאה הגדולה שאנחנו עושים – אין לנו כל שליטה על ההווה! ההווה הוא הבשלה של קארמה שנזרעה בעבר, ומעשינו כעת זורעים זרעים לעתיד. אינני מרגישה יותר טוב או פחות טוב בגלל כוס התה, כי אם בשל קארמה מן העבר שמבשילה עכשיו! תמיד יש פער זמן של הבשלה. ככל שתעיינו בזה ותבינו את זה יותר ויותר, כך לאט לאט, ייפחת הסבל בחייכם.

חוקים של קארמה

הבנה טובה של מנגנון הפעולה של קארמה מצריכה לימוד מעמיק. הקורא המעוניין יוכל למצוא קורס שלם בנושא זה כאן. במסגרת זו נביא תיאור מקוצר.

בפרק הקודם הזכרנו את החוק הראשון של הקארמה האומר כי התוצאה שמבשילה דומה באופיה למה שנזרע. אנא, שובו לעיין בהסבר חשוב זה.

החוק השני של הקארמה הוא שהתוצאה תמיד יותר גדולה מהסיבה. בדיוק כמו שבטבע העץ הרבה יותר גדול מהבלוט. הזרעים הקארמיים שצברנו במעשינו דוגרים להם במדגרה של התת-מודע שלנו, וצוברים שם אנרגיה, וככל שהם "דוגרים" שם יותר זמן, כך הם הולכים ומתעצמים.

החוק השלישי אומר שקארמה שלא נזרעה לא תוכל לשאת פרי. חשוב להבחין שלמרות פשטות הניסוח, משמעותו של חוק זה עמוקה ביותר: אם אני רוצה להשיג בחיי תוצאה מסוימת, מוטל עלי, ועלי בלבד, לזרוע את הזרעים שיניבו תוצאה זו, ואז לחכות לנביטה. הדברים לעולם לא יקרו מעצמם! האמירה המקובלת "יהיה טוב" היא חסרת כל משמעות אם איננו מבינים איך לזרוע את הטוב.

בדרך כלל, בחיי היום יום שלנו, דעתנו מוסחת, וההתניות הישנות שולטות בתגובותינו ומשמרות את המצב הקיים. (זה במקרה הטוב; למעשה אם נעזוב את הדברים לנפשם הם ילכו וידרדרו). יש על כן יתרון עצום בעבודה על שינוי התניות אלה באמצעות תרגול, למשל באמצעות מדיטציית הטונג לן. שם יש לנו הזדמנות מבוקרת לזרוע את הזרעים הקארמיים הרצויים, וכאשר אלה יבשילו – התוצאות יבואו מעצמן, ואין צורך בשום מניפולציה. על נושא זה נרחיב בפרקים הבאים.

כשאנו רואים למשל אנשים שהם מאוד נדיבים ונותנים, ולעומתם אחרים שהם קמצנים ולא נותנים. אז אנו אומרים בבורתנו: לזה יש תכונה כזו ולזה יש תכונה כזו, כאילו שזה בא מהם. כאילו שזה טבעי להיות כך או אחרת. בבודהיזם אנחנו אומרים: האדם הנדיב תרגל הרבה נתינה במשך גלגולים רבים, ועכשיו יש לו תכונה של להיות נדיב. הוא לא "נדיב באופן טבעי", מצד עצמו. הוא תרגל, וזה הבשיל.
תוצאה קארמית נוספת של נתינה היא שפע. על פי חוק זה של הקארמה, אין שום מסתורין בשפע. כל מה שצריך זה להיות נדיב, לאורך זמן, ולחכות שהזרעים יבשילו. זה הכל.

החוק הרביעי של הקארמה אומר שזרע שנזרע לעולם לא ייעלם מעצמו. כל הרישומים הקארמיים שהמעשים שלנו מותירים בתודעתנו נשמרים בה, לעתים במשך עידנים, ואין לדעת מתי תבוא שעתם להבשיל! מה שנראה כתאונה, למשל, איננו אלא הבשלה שכזו, ועל פי הסבר זה בעצם אין בכלל תאונות – יש הבשלה קארמית מלווה מצדנו באי הבנה של המתרחש. על פי המסורת הזו יש דרך לטהר את המאגרים העצומים של קארמה שאנו נושאים בתודעתנו, אך זהו נושא ללימוד נפרד.

תרגול מדיטציה

תנאים תומכים במדיטציה:
הסתפקות במועט ושמחה במה שיש. תרגול מדיטטיבי הוא מטיבו התכנסות פנימה. כדי שזו תצליח חיוני לתמוך בה על ידי יצירת גישות מנטליות מתאימות. אחת החשובות ביניהן היא הימנעות מהשתוקקות להרבה דברים. הנהייה לחפש הרבה כסף, אירועים, טיולים, מפגשים, גירויים של החושים, וחוויות "מעניינות" למיניהן, תתבטא בתודעה תזזיתית שמתקשה להתמקד באובייקט המדיטציה, או עסוקה בחיפוש אחר הנאות החושים. המודט הרציני יטפח אם כן התייחסות זו של הסתפקות במועט ושמחה בחלקו.

שלבים מוקדמים:
שמחה: בפרק הקודם תרגלנו וידוי שמטרתו לסלק מכשולים למדיטציה הבאים ממצפון לא נקי. בשלב זה אנו עושים את ההפך: אנו שואפים לצבור גורמים חיוביים שיתמכו במדיטציה, וזאת על ידי שמחה במעשים הטובים, שלנו או של אחרים. אנו אומרים ששמחה כזו צוברת לנו קארמה שהיא 10% מזו של העושה. מכאן ששמחה בחסדם של מורינו הרוחניים ושל אנשים קדושים צוברת לנו הרבה קארמה טובה, ובזול!

התרגול

נמשיך לתרגל את הלקיחה ולבנות את השלבים המקדימים. טוב בתחילה להקדיש יותר זמן לשלבים המקדימים – הם יוצרים בסיס נפלא להצלחת המדיטציה, ומהווים מדיטציה בפני עצמה. פירוט על אותם השלבים שכבר נלמדו תוכלו למצוא בפרקים הקודמים.

שבו בנוח, ללא תזוזה, והקפידו על גו ישר.

פיתוח ריכוז: התמקדו בנקודה בכניסה לנחיריים, ושימו לב לתחושה של מעבר האוויר פנימה והחוצה. סיפרו עשר נשימות, החל בנשיפה. במידה שדעתכם הוסחה, התחילו לספור מהתחלה.

הליכה למקלט: לכו בלבכם למקלט בדרך הרוחנית; בישויות מוארות שרכשו ופיתחו חמלה וחוכמה מדהימה בלבן, ויכולת להדריך אותנו. ובחוכמה הנשגבה שתפתחו אתם בלבכם.

מוטיבציה של חמלה: צרו כוונה בלבכם לעזור לאותו אדם יקר לכם, שהנכם רוצים לעזור לו/לה במצוקתם.

הזמנת הלאמה: הזמינו אליכם ישות קדושה, שמסמלת בשבילכם סגולות נעלות של חמלה, חוכמה ואהבה. בדמיונכם, ראו אותם יפים וזוהרים, עתירי סגולות נעלות.

קידה מנטלית: התמקדו באחת או יותר מתכונותיה הנשגבות של אותה ישות, של חכמה נשגבה, אהבה נשגבה לכל חי וללא תנאי, חמלה חובקת כל, וכו', והעריצו תכונה זו בלבכם.

מנחה מנטלית: הגישו למורה מנחה שתענג את חושיהם: דבר יפה, שקיעת שמש, צלילים וריחות נעימים, פרחים, קטורת, בגד נאה. תנו בשפע ודאגו לערוך ולהגיש מנחתכם כיאות. ראו את המורה מקבל/ת את מנחתכם ברצון!

וידוי: חשבו על מעשה, אמירה, או מחשבה, שאינכם גאים בהם, שהיה בהם משום פגיעה בזולת. התוודו על דבר זה כעת, בפני הדמות הקדושה של הלאמה וסלקו זאת מתודעתכם.

שמחה: היזכרו בדבר מה חיובי שעשיתם או אמרתם או חשבתם, או במעשה טוב שראיתם שמישהו אחר עושה, ושמחו בכך. זה יכול להיות כל אדם שתבחרו, או שתוכלו להתמקד במעשיהם הקדושים של צדיקי העולם.

גוף המדיטציה

חיזרו על "לקיחת כאב" כפי שפורט בפרק 6
שלבים מסיימים
בקשו מהלאמה להישאר אתכם: פנו אל דמות הלאמה. בקשו שתבוא אליכם, וראו אותה נענים בשמחה. הדמות קטֵנה ונוחתת על קדקדכם, וגולשת ברכות אל כרית קטיפתית שהכנתם לה בלבכם. שם היא יושבת, זוהרת, שמחים להיות אתכם ואוהבת אתכם עד בלי די.

הקדשה: הקדישו את הברכה של המדיטציה הזו לאדם שלפניכם, שאת מצוקתו שאפתם להקל.
לאט, לאט, פקחו את העיניים.

בפרק הבא: על הקשר שבין הישארות התודעה, הוקרת הבריות וההארה של הבודהא.